Page 205 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 205
Pg: 205 - 7-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
שם כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה שלא מדעת כו' דהאך איפש' לו' כן מאחר דאין
כמותו וכו' עכ"ל .דע דהאי כללא לאו אליבא דכ"ע כונתם אלא לאפרושי מאיסור' אי לא הוי יאוש
אלא אמוראי נינהו ואליבא דר"י כדאמרינן
בכתובות ובמציעא והרי"ף ז"ל לית ליה האי כללא מדעת אכתי באיסור' קיימי דאכלי גזל.
דכללא לאו דסמכא הוא וכבר הארכתי והוכחתי )מר דרור(
בראיות ברורות בחדושי למסכת תמורה בריש פרק
חמישי דהרמב"ם ס"ל כהרי"ף רבו וכן הסכים דף סט ע"א
התי"ט יע"ש באורך ודע דראיתי למרן בפ"ט
מהלכות הנזכרים שכתב וז"ל ומה שכתב רבינו מי גמ' ושל ערלה בחרסית וכו' .ע"כ .כתב הרמב"ם
שהיה לו נטע רבעי בשנת השמט' וגם כתב בפ"ט מהלכות מעשר שני ונטע רבעי דין ו' מי שהיה
והצנועים מניחים את המעות בשנת השמטה לו נטע רבעי בשנת השמטה שיד הכל שוה צריך
כרשב"ג דהלכה כמותו וכדאמרינן במרובה עכ"ל לציינו בקוזזות אדמה וכו' ואם היה בתוך שני ערלה
וכבר כתבתי שאין זה כלל אמת לדעת הרמב"ם וכו' בחרסית וכו' שאם ציינו בקוזזות אדמה שמא
וצ"ל שמה שפסק הכא כרשב"ג משו' דס"ל יתפררו וכו' והצנועין היו מניחין את המעות בשנת
דרשב"ג לא פליג את"ק אלא פרושי הוא דקא השמטה וכו' עכ"ל ויש לדקדק דאמאי לקח טעם
מפרש בדברי ת"ק וכן משמע לישנא דקאמר אמר אחר לעצמו ולא נקט טעמיה דגמרא דקאמר הא
דמציינין ערלה בחרסית דליכא הנאה מינה כלל מה
רשב"ג ולא קאמר רשב"ג אומר ודוק. שא"כ אם ציינו בקוזזות אדמה דאיכא הנאה מינה
)בני שמואל( אחר פריקה כמו אדמה אחר זריעה וקצירה ועוד
קשה דמשמע מדבריו בהדיא דשביעית נוהגת בכרם
שם ר' דוסא אומר לעתותי ערב וכו' .מכאן יש לי רבעי ומאחר שכן ע"כ הך דצנועין היינו בשאר שני
לדקדק אהא דכתב הר' מנוח ז"ל הביאו הרב שע"ה שבוע' וכמ"ש התוספות וא"כ איך כתב והצנועין היו
ז"ל הלכות לולב ד' צ"ז ע"א דהא דאמרינן הפקר וכו' בשנת השמטה ולקושיא קמייתא י"ל דהרמב"ם
פוטר מהמעשר היינו אם הפקיר קודם שבא לו חיוב ז"ל ק"ל אהך טעמא דגמרא אהך דמציינין בחרסית
מעשרות אבל אחד חיוב תו לא פקע בהפקר ע"ש משום דליכא הנאה מינה כלל ליציינו אף ערלה
וא"כ ה"נ היה מועיל האומר לעתותי ערב וכו' אחד כציון כרם רבעי דאי משום דקוזזות אדמה איכא
שכבר לקטו ומרחו ואפשר ולעת ערב תכף הנאה מינה לאחר זמן מ"מ השתא מיהא ליכא הנאה
לכניסתם לעיר היו מפקירין שאז עדיין לא מרחום. מינה ואמאי נייד תנא דמתניתין מציון דרישא ולזה
)גור אריה( כתב הרמב"ם דאין הכי נמי דאם מפני שיפרשו בני
אדם מינה אין הכי נמי דתני בהך ציון אלא משום
תוס' ד"ה כרם רבעי ק"ק דלא נקט ערלה תחלה שמא יתפרדו וגמרא דנקטא הך טעמא ולא נקטא
עכ"ל .כ' ה' גור אריה ז"ל וז"ל ,אפ' דה"ט דאין סי' טעמא דהרמב"ם דעדיין תקשה דאם מפני שמא
הערלה ניכר שר"ל איסור הנאה כי אם אחר דיש יתפרדו מ"ש בחרסית לציינו בדבר אחר שלא
סימן לכרם משונה באופן אחר ואז מטעם השינוי יתפרדו ותרי טעמי צריכי ומה שחיסר הגמרא
ניכר דבערלה אסור בהנאה דסי' אחר לא יורה כי השלימו הרמב"ם ומה שחיסר הרמב"ם השלימו
אם איסור אכילה ואינו מורה לומר עוד איסור הנאה
עכ"ל .ולא ידעתי מאי קאמר וכי התו' מקשו דיאמר הגמרא ודוק ומיהו לקושייתא בתרייתא צ"ע.
סימן הערלה ולא יאמר סי' הכרם אזי אתי שפיר, )בני שמואל(
אבל התו' מק' דהו"ל למתני ערלה תחלה ואח"כ
