Page 21 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 21
Pg: 21 - 1-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
מחילה רבה נראה דלא קשה מידי דמאי איכא שם אדם דאית ליה מזלא וכו' .הנה מלבד מ"ש
למימר מה לרגל שהזיקה מצוי וכו' והרי שן ג"כ יש רש"י ז"ל אפשר לו' דאדם שחייו תלויים במזל שור
בה חומרא דיש הנאה להזיקה ולכך דין הוא שלא לא עביד להו אלא נגיחה בעלמא והמזל הוא הגורם
נחלוק בו כמו רגל דמאי שנא רגל יש בו חומרא ושן מיתה שור דלית ליה מזלא הוא העושה את הנגיפה
נמי יש בו חומרא מאי אית לך למימר דחומרא דרגל כי הוא הממית ממש להכי כתיב ביה נגיפה דהיא
חמורה ביותר מחומרא דשן ולכך לא נחלוק ביניהם
זה אינו ,דהא לקמן קאמר מכדי שקולים הם ויבואו לשון מיתה ודוק.
שניהם ופירש"י ז"ל ,וז"ל מכדי שן ורגל שקולין הן )גפן פוריה(
וכו' שהרי שניהם יש בהן צד חמור ואי אמרת
דחומרא דרגל ביותר א"כ לכך אצטריך ובער דהוה רש"י ד"ה לומר לך דהך נגיפה לאו דחיפת הגוף
אמינא דחומרא דרגל ביותר א"כ ,ע"כ לומר הוא אלא נגיחת קרן וכו' .יש להקשות דלקמן כתב
רש"י בד"ה כתיב כי יגח נגיפה היא דחיפה ]ע"ש[.
דשקולין הן .ודו"ק. והגם די"ל מ"ש לעיל לא בא להוציא אלא שלא
)ימי אברהם( נאמר נגיפה דחיפת הגוף אלא דחיפת קרן וז"ש
לקמן אבל נגיפה הוי משמע שמצאו עומד ודחפו
שם הי מנייהו מפקת אצט' סד"א וכו' .יש לדקדק בקרניו וגם בלישנא אחרינא כתב דהא דחיפת קרן.
אכתי אמאי לא קתני ברייתא ושלח זה רגל ושן גם מ"מ דוחק חדא דנגיחה לאו היינו נגיפה ממש עתה,
ק' לפמ"ש התוס' בד"ה הא דהא דלא כלי קרנא הוא דנגיפה מתכוון להורגו בכח ודחיפה אין מתכוון
טיפנה והא דקרי ליה תולדה משום דפשטיה דקרא להורגו .וגם לשון רש"י ז"ל בד"ה לומר לך משמע
לאו בהכי והיינו משום דדינא דלא כלי קרנא ילפי' דנגיפה היא נגיחה ממש וכמ"ש הוא עצמו לאו היינו
ליה מדומיא דרגל וכ"מ בהרשב"א ע"ש והשתא
לפ"ז הא למסקנא ושלח משמע נמי שן ומשמעות דחיפת הגוף אלא נגיחת קרן וצ"י.
ושלח הוא לעולם לא כלי קרנא וכמו שנר' מדברי )כח מעשיו הגיד לעמו(
התוס' בד"ה והא דמכליא וא"כ אמאי הוי טינפא
תולדה ונר' פשוט דאחר דכתי' ובער דהוא שן שוב תוס' ד"ה ומילתא אגב אורחיה וכו' .משמע
אין לנו לומר הי מנייהו מפקת אלא דמוקמי' ליה מדבריהם ז"ל דגם אם נגח לג' בהמות לא הוי מועד
ברגל והשתא ע"כ לא כלי קרנא ילפינן שן מרגל לאדם וכן בהיפך וכן משמע מדרב פפא שם מדאמר
וניחא הכל שפיר .ועפי"ז אפשר ליישב מה שהק' אינו מועד תנן וכנראה מרש"י ז"ל שם נמצא
התוס' בד"ה אצטריך ע"ש די"ל דאי לאו קרא דדינייהו שוין ולפי"ז איך מתישבין קראי דגבי אדם
דכאשר יבער הוה מוקמי' ושלח לשן ורגל וכן ובער כתי' כי יגח וגבי בהמה כתי' כי יגוף עד שהוצרך
ואז הוי טינפה אב וברייתא דלעיל דחשיב אבות תלמודא לו' אדם דאית ליה מזלא וכו' ומילתא אגב
דשור לא חשיב טינפה ולכן תני דובער הוא שן אורחיה קמ"ל וכו' משמע דלאו דינייהו שוין מכח
וממילא ושלח לרגל לחודיה ומהשתא הוי טינפה
תולדה ונחית תנא דברייתא הלזו לכתוב מילתא קראי וצ"ע) .סוכת שלום(
דברייתא קמייתא וכה"ג תנא דבריי' דלעיל דקרן
דף ג ע"א
כמ"ש לעיל.
)משמרות כהונה( גמ' מה רגל לא שנא וכו' .והק' הרב גור אריה
וז"ל ,א"ל דאיכא למפרך מה לרגל שכן הזיקה מצוי
דין הוא שלא נחלוק בו אבל שן דאין הזיקה מצוי
אימא דפטור בלא כליא קרנא וכו' עכ"ל .ואחר
