Page 211 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 211
Pg: 211 - 7-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
ממונא דאי קנס' גם עדים זוממין לוקין ומשלמין שהתוס' מפרשי לאתנן כלב כמשמעו שהוא עצמו
וא"כ מאי פריך תו מה להצד השוה שכן קנס ונראה בל על הכלב ונותן טלה לבעליו והלשון משמע כן
די"ל דמאי דאמרינן הדר דינא היינו דפרכינן מה דאתנן בכל מקום נזכר סמוך לנבעלת כמו אתנן זונה
למש"ר שכן דיבורא עדים זוממין יוכיחו לא לבועל כפירש"י גם ר"י בסוף הדיבור פירש
דבדיבורייהו אתעביד מעשה וכמ"ש התוס' שם
בד"ה אלא בשם הירושלמי ע"ש ומה שלא תי' כן שאתנן סתם הוא שהבועל הוא הנותן אתנן ודוק.
בעיקר הקושיא משום דק"ל גם לר"מ מיהו לא יתכן )גפן פוריה(
לומר כן אלא בדברי התוס' שם שהק' גם לר"מ. דף עא ע"א
)משמרות כהונה(
גמ' גנב וטבח ביום הכפורים אמאי נהי דקטלא
שם ד"ה בשלמא וכו' כשנתן רשות לשחוט בי"ה ליכא מלקות מיתה איכא וקי"ל דאין לוקה
כרצונו וכו' עכ"ל .לפי"ז אצט' למ"ש בתחלה ומשלם .יש לראות דמאי פריך דאעפ"י דקי"ל דאין
דאסרה ע"י מעשה אלא כיון דברצונו הוא אוסר לוקה ומשלם הכא משלם משום לצאת ידי שמים
דדוקא מטעמא דלאו כ"כ לאסור יינו לאונסו הוא ומאי פריך ,יש תרוץ דבשלמא בקרן שייך שפיר
דאינו אוסר כדאיתא שם בגמ' ולפי"ז ניחא לצאת ידי שמים אבל בקנס לא וכאן הוי ד' וה' דהוי
להסוברים דהא דאוסר ע"י מעשה מדרבנן הוא
דל"ק מסוגיין על סברא זו דהכא מטעם דהוי לרצונו קנס.
ולבעלים ראשונים לא איכפת לן בהו כיון דקנאה )חי' ר"ב אנג'יל(
ע"י שינוי מעשה דטביחה .והנה המש"ל ז"ל בפ"ג
מה' גניבה דין ו' כ' דהיכא דנצטרף איסור אחר בהדי תוס' ד"ה והא קי"ל וכו' ודוחק לומר דרבנן
טביח' אין שלד"ע כגון באמר לשליח לשחוט לו פליגי וכו' עכ"ל .הטור ח"מ סי' ל"ח פ' עדים
בשבת ודוקא באמר לשחוט סתם הוא דיש שלד"ע זוממין קנסא ואין לוקה ומשלם וצ"ל דס"ל כתי' זה
בטביחה וטעמא דכיון דחידוש הוא שחידשה תורה ולפי תי' זה גמרא בשמעתין הומ"ל מתני' כרבנן
גבי טביחה וכו' ע"ש הוכיח כן מדברי הר"ם דרע"ק דס"ל עדי' זוממין ממונא .גם בתי' זה לא
והשע"ה ז"ל הוכיח כן מדברי התוס' הללו מדלא כ' יתורץ מה שק' לר"מ דבגמרא דמכות מבואר דבקנס
שאמר לשליח לשחוט לע"א ע"ש וליתא דהכא דוקא ס"ל לוקה ומשלם ומצינו דגם בממון לוקה
באינו יודע שהוא גנב איירי כמ"ש התוס' ובכה"ג
יש שלד"ע בכל התורה כמ"ש התוס' לקמן דף ע"ט ומשלם בחוסם פרה וע"ש בתוס'.
ע"א בד"ה נתנו ע"ש ולא חידוש שחידשה תורה
כאן וא"כ אפי' נצטרף איסור אחר עמו יש שליח )משמרות כהונה(
והגמ' דהוצרך לקראי דאו ותחת היינו לחייב אפי'
יודע השליח שהוא גנב ואף דהתוס' כ' בזה הדיבור שם בא"ד וי"ל דודאי וכו' עכ"ל .ראיתי מקשים
דהכא איירי באינו יודע היינו גבי ע"א ושור הנסקל ע"ז דבגמ' שם בפ"ק דמכות אמרי' דר"י דס"ל לאו
אבל בשבת איירי אפי' ביודע שהוא גנב ולהא הוא שאין בו מעשה דלוקה יליף מעדים זוממין מה
דהוצרכו הני קראי והא דלא כתבו התוס' באמר לעדים זוממין שאין צריכין התראה מוציא ש"ר
לשליח שישחוט לע"א נ"ל דאי מינהו שליח לשחוט יוכיח וחזר הדין וכו' מה להצד השוה שכן קנס ע"ש
לע"א אז אין כוונת השליח לעבוד ע"א אלא לעשות והשתא לפ"ד התוס' הללו הא כי אמרי' חזר הדין
שליחותו מכוין וכיון שכן אינו נאסר הבשר דמשום וכו' היינו דפרכי' מה למש"ר שכן לוקה ומשלם
ואמרינן עדים זוממין יוכיחו וא"כ ע"כ עדים זוממין
