Page 213 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 213
Pg: 213 - 7-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
וע"ז חידש לו התלמוד דמיירי באומר אין אני דף עא ע"ב
עובדה אלא בגמר שחיטה.
גמ' אשארא .תימה קצת מאי אשארא דקאמר והא
)חדד ותימא( תנינהו לכולהו תלתא בהדי הדדי ובתר כן אמר
משלם ד' וה' וחכמים פוטרים משמע דאכולהו
תוס' ד"ה כיון וכו' ,נראה מדבריהם דשחיטה לא תלתא פליגי ובשלמא אי תני ברישא גנב וטבח
דמיא למעשה ,דשחיטה היינו עד סוף שחיטה בשבת חייב סתמא הוה אמרינן דלא פליגי בהא
ומעשה לא עד גמר שחיטה מיירי אלא אפי' לא שחט
אלא פורתא הויא ליה מעשה ואסר לה .ואחר ובתר הכי תני להנך תרי ופליגי בהו ניחא.
נשיקת תחת כפות רגליהם בקידה ובהשתחויה )סוכת שלום(
כראוי אי אפי' למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף ואפי' שם וס"ל כר"ש דאמר דבר הגורם לממון וכו'.
הכי נאסרת בפורתא קמא אי הכי מאי איכא בין ר"מ מבואר מכאן דס"ל לר"מ דתשלומי ד' וה' איתיה
לרבנן דרבנן דפטרי היינו משום דישנה לשחיטה בקדשים שחייב באחריותם כר"ש ועיין במהרש"א
מתחילה ועד סוף ומדשחט מינה פורתא איתסרא ז"ל בפ' אותו ואת בנו שהק' במ"ש שם בגמ' דר"ש
כולה קודם גמר שחיט' והו"ל כמי שהשליכה לאור גמר חולין מחולין ור"מ אטו אותו ואת בנו מי ליתיה
קודם שחיטה דפטור מד' וה' ור' מאיר סבירא ליה בקדשים דבטביחה דליתיה בקדשים אמאי לא גמר
אין לשחיטה אלא לבסוף ואינו פטור מד' וה' אלא חולין מחולין ע"ש והוא תימה דהא ר"מ ס"ל
עד גמר השחיטה אבל כ"ז שלא גמר שחיטה לא
אסרה ועדיין חייב הוא ומדרבנן נשמע לר"מ ואפי' דתשלומי ד' וה' איתיה בקדשים.
אם נאמר דר"מ נמי ס"ל כרבנן דישנה לשחיטה )משמרות כהונה(
מתחילה ועד סוף ומאי דפוטר ר"מ באומר בגמר
זביחה הוא עובדה אבל כ"ז שלא גמר עדיין חייב רש"י ד"ה כיון דשחיט וכו' ,דקא ס"ד וכו' .יש
דהא דמריה קא טבח עדיין משמע דאם לא אמר לדקדק מאי דקא ס"ד דאמר רש"י משמע דלפי
אמרי' בהאי שחיטה ישנה מתחילה ועד סוף האמת מוקמינן דאינה לשחיטה אלא לבסוף ,וזה
ומדשחט פורתא אסרה ופטור כרבנן נמצא דמודה אינו דהא מוקי תלמודא באומר בגמר שחיטה וכו'
ר"מ לרבנן ומודים רבנן לר"מ דישנה לשחיטה דמשמע אפילו למ"ד דישנה לשחיטה מתחילה ועד
מתחילה ועד סוף אלא דרבנן מיירו בלא אומר ור"מ סוף אתיא .ועוד לפי האמת יש לדקדק למה לא אוקי
מיירי באמר אלא דאכתי דוחקא הוא דאמאי לא תלמודא דס"ל כמ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף,
משני תלמו' הכי אלא נראה דפליגי ארש"י ז"ל אלא נראה דדעת רש"י הוא כדעת התוס' דאפילו
וסבירא להו בין למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד למאן דאמר אינה לשחיטה אלא לבסוף עכ"ז מקשה
סוף בין למ"ד אינה אלא לבסוף בכולהו ס"ל לרבנן כאן התלמוד אליביה דבע"א בודאי יודה דמכי שחט
בשחיטה פורתא אסרה ופטור דלאו דמרה קטבח פורתא אסורה וכמ"ש התוס' ד"ה כיון ששחט וכו',
ור"מ מיירי לא אסרה עד דאמר בגמר זביחה הוא וא"כ בודאי דזהו כוונת רש"י דאמר קס"ד ,לאו
עובדה ואם לא אמר מסתמא כ"ז שלא גמר עדיין כוונתו לומר דהתלמוד אזיל לשיטת מאן דאמר
הוא חייב נמצא לרבנן בין גמר בין לא גמר מסתמא ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף דוקא ,אלא
פטור ולר"מ עד שלא גמר מסתמא עדיין הוא חייב דכוונתו לומר דהתלמוד בודאי אזיל אליבייהו בין
דמריה קא טבח ומשגמר פטור ,אולם מה שמחלקים למ"ד מתחילה ועד סוף בין למ"ד אלא לבסוף ,ומאי
תו' ז"ל בין מעשה לשחיטה דמעשה מיירי אפי' מעט דאמר קס"ד הוא על השוחט לע"א סלקא דעתיה
ושחיטה מיירי עד שישחוט הכל וטבחו כתיב לומר דישנה לשחיטה דידה מכי שחט בה פורתא,
