Page 219 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 219
Pg: 219 - 7-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
הגמרא דדיוקא דרבא לאו מרישא וכבר תמה עליו להרה"ג תנא דאורייתא וכו' כי שניהם נתנבאו
הלח"מ ע"ש ונ"ל דהגמ' דקאמר ברישא כוותייהו בסגנון אחד יע"ע.
פסקי' היינו משום דברייתא כמ"ד אין צריך ג"ש
אבל למ"ד צריך ג"ש אבעיא בגמרא בפ' השולח )ימי אברהם(
מעוכב ג"ש יש לו קנס או לא ולא איפשיטא ופי'
הר"ם בה' חובל דדוקא אם תפס העבד מפקי' מניה שם ד"ה אמר ליה אביי וכו' לאו דוקא נקט אביי
וכבר השיג הראב"ד בה' עדות אמאי משלמין אפכינהו וכו' .הקשה מהרש"א לפי מה שפי'
העדים כיון דדוקא תפס ועיין להכ"מ והל"מ בזה לשיטת ר"י דלפי מאי דס"ד דדיוקא דרבא מרישא
ומעתה כיון דלדינא דוקא אם תפס כי אתו עדים ואביי מוקי לה נמי בג' כתות ואפכינהו ואזמינהו
קמאי והעידו דסימא עינו והפיל שנו אז אפילו תפס מציעאי לקמאי ואין אנו צריכין להפוך כלל בתראי
העבד דמי עין מפקינן מניה וכי אתו בתראי למציעאי א"כ אין לחוש נמי אם נאמר ברישא
ואפכינהו וקיימי ב' כיתי עדים בפנינו אז אם תפס אפכינהו תחילה דלא איתכחשו מציעאי כלל עכ"ל,
לא מפקי' מניה דתרי ותרי אם תפס ל"מ מניה כמ"ש ולעד"נ דאין כאן מקום להקשות כלל דהא בהדיא
רש"י בפ"ב דכתובות דף ך' ע"א וע"ש בתוס' וא"כ אמרו דאין צריכים להפוך וא"כ כי קא' אביי
פסקי' כבתראי דאי תפס ל"מ מניה ומעתה אין דאפכינהו ואזמינהו אמציעאי קאי ולא אבתראי,
לתמוה על הר"ם אלא משום דפ' הכחשה תחילת ומציעאי ודאי לאו דוקא דאי לאו הכי לא הוי הזמה
הזמה .מיהו לפמ"ש מהריב"ל דבס"ס מפקי' מיד לקמאי דלשלם להו דמי ,עיין כמ"ש הם בסמוך
המוחזק אז כאן פסקי' כקמאי דס"ס הוא ס' אי יש
לו קנס כבעיא דגמ' וס' דתרי ותרי ועיין להמש"ל וק"ל.
)גפן פוריה(
בה' מו"ל מ"ש ע"ד מהריב"ל הללו ע"ש.
)משמרות כהונה( שם בא"ד ול"ד נקט וכו' .עכ"ל .עמ"ש מהרש"א
ז"ל דגם לשיטת ר"י אתיא בדוקא כיון דהא מצי'
דף עד ע"א הזימו קמאי ע"ש ולפ"ד ק' בדברי התוס' שכ' בדברי
ר"י ה"ה דמי עין לקמאי בעי לשלומי וכו' דנימא
גמ' מתקיף לה ר' זירא אימא וכו' .נראה דאפכינהו ואחר כדי דיבור אזמינהו דהשתא
דאברייתא פריך דמחייב דמים במקום שיש שינו הראשונים לא היו חייבים כיון דהוכחשו קודם
ועינו וק"ק דלא שויא אתקפתא אלא אאמורא וכמו ההזמה אלא ע"כ דאי הוזמו אחר כדי דיבור כיון
שביארתי בהלכות עולם ושמא האי אתקפתא בכאן דהזמה לא מהניא בהו בראשונים כלל כיון דכבר
לאו דוקא אלא כמתמיה על הדבר כדי להבין טעמו הוכחשו הו"ל כמאן דליתא והו"ל הוכחשו
ודכוותיה אשכחן בפ' המפקיד מתקיף לה רמי בר האמצעיים כיון דליתא להזמ' גם י"ל דע"כ דל"ד
חמא וכו' ופירש"י שם דאמתני' קמתמה וכו' ע"כ. דהא בסיפא בב' כתות ע"כ דל"ד וא"כ גם ברישא
)סוכת שלום( לאו דוקא דהא רישא דומיא דסיפא .כתב הרמב"ם
רש"י ד"ה והיכי דמי בין רישא וכו' כגון דאמרי ז"ל בפ' כ"א מה' עדות העידו שסימא עין עבדו
קמאי יום א' הוה מעשה ואתו בתראי ואמרי יום והפיל את שנו והוזמו ואחר כך נמצא הדבר בהפך
ב' וכו' .אין הכונה לומר שעדות הראשונים ג"כ משלמין דמי עין לעבד ותמה מרן בכ"מ כיון דפ'
היתה אחר המעשה אלא שמקדמי בעדותן יום כרבא דהכחשה תחילת הזמה אפי' הוכחשו קודם
החבלה דהא ליתא דהיכי אמרי' אכתי גברא לאו בר הזמה ע"ש והוא תימה דאפילו לאו תחילת הזמה ק'
אפילו הוכחשו קודם כיון דכוותייהו פסקי' וכדמסיק
