Page 220 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 220
Pg: 220 - 7-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
בדין קא מסהדי אלא תחילת העדות היא זו ,והא לא חיובא אטו למפרע הם מחייבין אותו הא ודאי
אמרינן הכי לדעת אביי ,ובנדון כזה דמי כוליה עבד דחיובא לא הוי אלא משעמד בדין ואילך ,אלא ר"ל
בעי שלומי ,ועוד איך ערבב הסדר ותני מה דלא שביום ראשון עצמו אומרים היום חבל בו ולמחר
תניא ,או הי"ל להביא בבא דרישא כדאוקימנא לה באים כת שניה ואומרים היום יום ב' היה המעשה
הכא בין לאביי ובין לרבא וכגון דקא מתזמי מציעאי דהשתא חיובא דמחייבי ליה קמאי קודם מעשה היה,
דליכא הכחשה ,א"נ בבא דסיפא בשני כתי עדים וכן מוכח מדברי רש"י עצמו בסמוך אחר זה בד"ה
דאפכינהו ואזמינהו דהוי כאביי ולמה הזכיר בבא
דרישא לחוד ודלא כמאן .לכן אני אומר דודאי רבינו דקא מקדמי וכו' ופשוט הוא.
תפס עיקר סברת רבא כמו שפסק כבר בפי"ח וכיון )גפן פוריה(
דהכחשה תחלת הזמה ה"נ הויא סוף הזמה
וכדכתיבנא אלא דמשמע ליה כיון דרבא יליף רישא תוס' ד"ה אמר )מעמ' הקודם( וא"ת למה דחק
מסיפא ומדמי להו להדדי אית לדמויינהו בכל מאי אביי לאוקמיה לסיפא וכו' .ארישא פשוט הוא
דאפשר ,וכיון דמוקי בסיפא בהוזמו קמאי אחר דלא מצי' למימר הכי דאי לאו דאפכינהו לא הוו
שהוכחשו כמו כן רישא נמי איירי בהכי ,והא משלמי דמי עין לעבד ,ולכאורה נראה דהתוס'
דהקדים מזימין למכחשין רבותא אשמועינן אע"ג חולקים בפי' זה על רש"י שכתב וז"ל ,ועכ"ר
דהוזמו תחלה לא אמרי' לשלמו דמי כולי עבד כיון בדאפכוניה מוקמת ליה ,דאי לאו הכי כיון דליכא
דראשונים הם אלא כיון דאתו בי תרי אח"כ ומפכי סהדי אבי דינא קמא כוליה עבד בעי שלומי עכ"ל,
אמרי' סוף הזמה הוא ולא משלמי אלא דמי עין, וליתא דרש"י אמר כן כשאין הרב מודה כלל והתוס'
ומ"ש לעיל סוף הזמה רצוני לומר כשהזימום ולא יודו בכך ,אכן קשיא לי באמת לרבא דמוקי רישא
הזימום אלא אדמי עין לא אכוליה עבד דעדות וסיפא בג' כיתי עדים ועכ"ר בדלא עמד בדין איירי
המכחישין שייכא בעדות המוזמין כאילו היא סוף א"כ סיפא אמאי לא משלמי לרב אלא דמי עין דמי
כוליה עבד בעי שלומי כדפריך הש"ס לעיל בסמוך
עדותן זהו מה שנלע"ד ליישב בדוחק ודוק היטב. אדאביי ,ואולי לא פריך תלמודא הכי אלא לסברת
)גפן פוריה( אביי דאית ליה הכחשה לאו תחלת הזמה ,וכיון דלא
שייכי אהדדי כמו כן לא מהני מאי דמפכי בתראי
שם ד"ה עבד כל דהו וכו' הרבה יש לתמוה וכו'. למיפטר קמאי מדמי כוליה עבד ,אמנם לרבא דאית
לא ידעתי מהו הריבוי שיש בתמיהא זו ,דהא איכא ליה הכחשה היא תחלת וכהדדי נינהו ה"נ כי מכחשי
למימר דה"ק אפי' אי הויא דומיא דרישא לא בעי ג' בתראי לקמאי אע"ג דקמאי הוא דקא מתזמי לבסוף
כיון דעבדא בכל דהו ניחא להו ,וכ"ש השתא וק"ל. לא וההיא שעתא אכתי לא מחייב גברא ,שהרי
עדיין לא עמד בדין אפ"ה כיון דסוף סוף הא איכא
]א"ה ,עי' תוס' הרר"פ[. מאן דמפיך בתר הכי כי היכי דאמרי' הכחשה תחלת
)גפן פוריה( הזמה ה"נ הויא סוף הזמה ,וזולת זה לא מצאתי מנוח
אשר ייטב לי ,גם בדברי הרמב"ם פכ"א מה' עדות
דף עד ע"ב שכ' וז"ל העידו שסימא עינו ואח"כ הפיל את שינו
והוזמו ואח"כ נמצא הדבר בהפך וכו' משלמין דמי
גמ' ולאפוקי מרב הונא וכו' .ע"כ .לכאורה קש' עין לעבד וכן כל כיוצא בזה עכ"ל .ומרן בכ"מ עלה
דא"כ תקשי ליה ממתני' וכי פליג אסתם משנה ועוד בדעתו לומר כדאביי אתיא אלא שהוק"ל הרי כבר
דרב חסדא דפריך מהך בריית' ליפרוך ממתניתין פסק בפי"ח כרבא יעו"ש .ובעיני יפלא איך חשב
וליכא למימר משום דאיכא לשנויי דס"ל כאידך הרב לו' כן שהרי דברי הרמב"ם מוכחו דלאו אעמד
מתניתין דלעיל דף י"ד דדייקינן מינה הא דקתני על
