Page 226 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 226
Pg: 226 - 8-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
דף עז ע"א דוקא בניתר וק' דא"כ לן לפני זריקה אמאי אינו
מטמא הא לא חל עליה נותר להאכילו לאחרים וצ"ל
תוס' ד"ה פרה )א( וכו' ,כיון דקב"ה היא לא דמ"מ אסור בהנאה משום קודש כיון דלא ניתר
שייך בה חיבת הקדש וכו' עכ"ל .ע"פ דבריהם בזריקה ונותר דקאמר ל"ד וא"ש בכל הקדשים
אלו ניחא לי דברי התוס' בסוטה דף כ"ה ע"ב בד"ה ומשום דנפסל הדם בשקיעת החמה דלא כפירש"י
לאו כגבוי שכ' דגם לרבנן פרה משום חיבת הקדש דבתודה איירי וק"ק לפי' רש"י בלא נותר ת"ל דלא
ובגמ' במנחות דף ק"ב פריך לר"ש פרה אמאי
מטמא ומשני חיבת הקדש משמע דלרבנן ניחא בלא נזרק הדם.
חיבת הקדש ועפי"ד כאן ניחא שפיר דלרבנן פשיטא )משמרות כהונה(
ליה טעמא דחיבת הקדש די"ל דס"ל פרה קדשי
מזבח כמו שצדדו התוס' לקמן אבל לר"ש פריך רש"י ד"ה תהי בה וכו' ופריך לרבין אליבא
שפיר דר"ש ס"ל פרה קב"ה היא מדאמ' ר"ל פרה דר"י וכו' .עכ"ל .כתב מהרש"א לא ידענא אמאי
נפדית ע"ג מערכתה דהיינו אחרי שנשחטה וע"כ נקט לרבין וכו' ע"ש ואפשר דצ"ל ופריך נמי לרבין
דס"ל קב"ה ולכך לא בעי העמדה והערכה ומשני וכוונתו לאפוקי ממ"ש התו' ופריך לתרווייהו אבל
אפי' דקב"ה היא אהני חיבת הקדש כיון דחטאת התו' כתבו ואע"ג דבפ' אותו ואת בנו בעי למימר
קרייה רחמנא ועיין במהרש"א ז"ל בדבור שאח"ז וכו' ונראה לכאורה ברש"י דפריך נמי לרבין כיון
שנר' מדבריו דגם לרבנן ס"ל כל העומד לישרף דבמסקנא לא קיימא הכי א"כ לא פריך אלא למאן
דמוקי לה בשנשפך הדם וראיתי סעד לזה מ"ש
והוא תימה. הר"ף וז"ל מתוך פרש"י משמע דפריך וכ"כ ע"ש.
)משמרות כהונה( )בני יוסף(
שם ד"ה פרה )ב( וכו' מצטרף בהדי בצק ומקבל תוס' ד"ה כל העומד ליזרק כזרוק דמי כו'
האי בצק וכו' .עכ"ל .מכאן נראה להוכיח ספיקו ומפרש ר"ת דר' הושעיא לית ליה כל העומד
של המש"ל ז"ל בפ"ד מה' ט"א להסוברים דאוכל ליזרק כו' .איכא למידק דאמאי איצטריך ר"ת להאי
פחות מכביצה אינו מקבל טומאה אם ב' חצאי ביצה תירוצא כיון דהוא גריס ושני אמאי סופג את
כל אחד קבל טומאה בפ"ע ואח"כ נצטרפו אי חשבי' הארבעי' ותו לא והיינו משו' דהוי התראת' ספק
כאלו נגעה הטומאה עכשיו וטמאין או לא ע"ש דכיון דאסור לזרוק הדם ודאי דלא יזרוק וכמ"ש
ומכאן מוכח דאין מקבלין טומאה כה"ג דאי איתא התוספות בסוף הדיבו' ומעתה אין קושיא לר'
אמאי צריך צירוף בשעת נגיעה בטומאה ויש הושעיא מהך דהכא דהוי שחיטה ראויה משום כל
העומד ליזרק כו' דאע"ג דהכא נשפך הדם מכל
לדחות. מקום בשעת שחיטה היה ראוי ליזרק ,אבל הכא
)משמרות כהונה( דאיכא איסור אותו ואת בנו לא תאמר השחיט' כו'
וכן מצאתי שכתב הרשב"א שם בשטת חולין יע"ש
שם בא"ד ועוד דבפ' ג"ה ובפרק טבול יום בעי והוי סוגיא דשמעתין כדברי ר' הושעיא וכמסקנא
למידק דההיא דצריכה מחשבה וא"צ הכשר וכו' דהתם ואפשר דלא הוצרך לכל זה אלא לאידך
ומשני מידי אריא סיפא ר"מ ורישא רבנן וכו'
עכ"ל .הסוגיא שם ליתא הכי אלא אדרבה ההיא גרסא.
דצריכה מחשבה אתי כר"מ אבל ההיא דמטמאה )פרחי כהונה(
טומאת אוכלין בביצה הוא דבעי לאוקמה כר"מ
ועלה משני מידי איריא ע"ש וצ"ע אם לא שנאמר
