Page 228 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 228
Pg: 228 - 8-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
לכלאים נפרוך מה לקדשים שכן פסול אפי' נדמה )בני יוסף(
שיש לו מקצת סימנין דלזה הוא דאצט' או עז
למעוטי נדמה כמ"ש התוס' ודבריהם מוכרחים שם ד"ה זה בנה אב וק' לר"י וכו' ואדרב'
בגמרא וג"ש זו דהעברה אתיא למילי אחריני מההיא קרא וכו' עכ"ל .אינו מובן דעכ"פ לאו מן
ההוא דרשה גופה מדכתב רש"י לקמן ע"ב בד"ה
כדאיתא בבכורות ובמעילה ע"ש. דאעבר וכו' ע"ש בסה"ד ועיין לה' יבין שמועה דף
)משמרות כהונה(
מ"ח ובלמוד"י ד' ע"ז מ"ש בדיבור זה.
שם וטהורה מטמאה מי מיעברא אין דקי"ל וכו' )גור אריה(
כר"ש וכו' .הק' מהריב"ל אמאי לא קאמר נמי
כר"י דהא ר"י טמא קרי ליה לקלוט דהא קאמר יכול שם בא"ד ואדרבא מההוא קרא הוי בנין אב
אפילו עבורו מן הטמא וכו' וקרי ליה טמא אע"פ דרבא וכו' וק"ל .נימא דזהו בעצמו כוונת הגמ' דזה
שהוא טהור משום שיש לו סי' של טומאה עכ"ל בנה אב משמע דבא ללמד לעלמא ולר' יהושע
ואני אומר ודאי זאת הקושיא מאיזה תלמיד היא מגופיה קרא נפיק ולא בנין אב ול"ק דא"כ כי קאמר
דהא לר"י ג"כ הקשה בגמ' וטהורה מי מיעברא וכו' דלא כר"י נמי תקשה כן דמאי בנין אב דמגופיה
דקס"ד דטמא דקאמר ר"י טמא ממש והכי הוא דקר' נפיק לאסור טמא הבא מן הטהור ולא מבנין
בפ"ק דבכורות דף ז' ע"א דפריך לר"י וטהורה מי אב ושו"ר להש"מ ז"ל שכ"כ לרש"י ז"ל וצ"ע
מיעברא וכו' ותרץ ר' ירמיה דאיעבר מקלוט וכר"ש
לענ"ד.
ע"ש ודו"ק. )שלמי תודה(
)בני יוסף(
שם ד"ה גבי גניבה וכו' אלא היכא דכתי' שה
רש"י ד"ה מדסיפא למעט וכו' .וממילא משתמע לחוד וכו' .עכ"ל .וק"ק דא"כ מאי פריך לעיל
לרבות לא איצטריך וכו' .יש לדקדק על פירושם כלאים שה כתיב ואמר רבא וכו' ושו"ר למהרש"א
דכתבו דבודאי דלמעט אתא הואיל וממילא משתמע, ז"ל שכ' דה"ה דהו"מ לשנויי הכי אלא כיון דאכתי
הול"ל דבודאי דלמעוטי אתא דלרבויי כבר רבינן תקשה למעט כלאים משור ושה משו"ה הוצרך
מאו דרישא לכלאים ,ומה גם דיש להקשות על לשנויי או לרבות ע"ש וקשה מהא דכתבו התוס'
פירושו דהיאך יאמר דממשמעות לחוד אתרבי ,הרי בחולי' דע"ט ע"א בד"ה ועוד שה כתיב ואמר רבא
יש להקשות קושית התוס' דמאי חזית לרבות מכשב זה בנה אב וכו' בלא רבא הו"מ למפרך והא שור
ועז אדרבא נמעטינהו מכח שור וכשב דרישא דלא ושה כתיב וכו' אלא דעדיפא פריך ע"ש ואדרבה
אתו מבינייהו וכל היכא דאיכא לאקושי לקולא הו"ל לשנויי כי אתמר דרבא אלא אהיכא דכתיב שה
ולחומרא לחומרא מקשינן ,וא"כ מוכרחים לומר לא
על המשמעות לחוד סמכינן אלא על או דכתיבא לחוד ודו"ק.
ברישא ,וא"כ הרי סוף סוף דאו דסיפא לחוד לא )ברית יצחק(
הוייא מיעוטא אלא מכח או דרישא ולא מן
המשמעות ,דאם לא היתה או דרישא הייתי יכול דף עח ע"א
לדרוש או דסיפא לרבות וכמ"ש התוס' ד"ה והא גבי
קדשים בסוף דבריהם יעו"ש ,וא"כ הדרן למאי גמ' אי לבכור העברה העבר' יליף וכו' .מכאן ק"ל
דאתן דכל עיקר דאו דסיפא לא מידרשא למיעוטא עמ"ש הר"ן ז"ל בחי' ר"פ הנשרפין דאפילו בג"ש
אלא מכח או דרישא ,וא"כ לא הו"ל לרש"י למינקט מופנה אי אתיא למילתא אחריתי למידין ומשיבין
ע"ש דא"כ היכי ילפינן הכא בכור ומעשר מקדשים
