Page 233 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 233
Pg: 233 - 8-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
מגדלין בה תרנגולין וקאמר שם הגמרא דה"ט אלא כיבד העבד וכו' ,עד כאן .נראה דלאו כבוד
משום קדשים דפי' שם רש"י ז"ל משום קדשים ממש קאמר ,דכיון לכבד העבד ,דא"כ הוה רשע טפי
שתרנגלוין מנקרין באשפה ומביאין בשר שרצים מגזלן דעביד תרי איסורי ,והאי לא עביד אלא חד
בפיהם ומטמאין את הקדשים ע"כ הרי מבואר דהא מצוה לירא משופטי ישראל וחכמיה ,דאטו מי
מדברי רש"י גופיה דהחששה על רש"י קשה דלמה שאכל שום וריחו נודף וכו' )ברכות דף נ"א ע"א(,
שינה בפי' הגמרא ממה שפירש במשנה ועו"ק על אלא היינו טעמא משום דגנב לאו לקיומי מצות
פי' רש"י דפירש דהא דאין מגדלין תרנגולין בירוש' יראת שופטי ישראל קמכוין ,אלא מיראתו שלא
משום קדשים היינו משום שתרנגולין מנקרין יענישוהו ,וכיון דליכא מצוה ,א"כ נמצא דמכבד
באשפה ומביאין בשר שרצים כו' הלא בההיא לבריות יותר ,דמענשן של בריות ירא ומענשו של
ברייתא דעשרה דברים נאמרו בירוש' כו' קודם
דתנו ואין מגדלים בה תרנגולין קתני ואין עושין בה מקום אינו ירא.
אשפתות וקאמר הגמ' משום שרצים ופירש"י משום )חי' מהר"א אמיגו(
שרצים דרכן ליגדל באשפה ומרבים טומאה לפי
שמתים שם ומטמאין הקדשים שבירוש' יע"ש .הרי רש"י ד"ה בני שטרא נינהו וכו' דברים אין בהם
דבירושלים ליכא אשפה ובזה ממילא לא הוו בה משום מחוסרי אמנה .דבריו קשים אנכי העירותי
שרצים א"כ מאי חששא איכא לגדל תרנגולין משום על זה בס' הקטן שער יוסף בסוף סי' ח' דף ז"ך ריש
שמא ינקרו באשפה ויביאו בשר ועצם מן השרצים
הלא ליכא בה אשפה וכיון דליכא אשפה לא משכחת ע"ד ע"ש.
בה שרצים וליכא חששא ליגדל בה תרנגולין משום )פתח עינים(
האי טעמא ושוב מצאתי להרב הנז' בס' חס"ד על
התוס' בח"ב בפ"ח די"ג ע"ב שהרגיש ע"ד רש"י מתני' אין מגדלין תרנגולים בירושלים מפני
הקדשים .פרש"י מפני הקדשים שיש' אוכלין שם
בשתים זו וע"ש מה שישב. בשר שלמים ותודה ומעשר בהמה ודרך התרנגולים
)יפה תלמוד( לנקר באשפה שמא יביאו עצם כעדשה מן השרץ
ויטמאו את הקדשים והר"ב ז"ל כתב שמא יביאו
תוס' ד"ה ור"י הא דמטמרי וכו' דלמ"ד דגזלן עצם כשעורה מן השרץ ויטמאו כו' ותמה עליו
הוא לר"י לא צריך וכו' .משמע מדבריהם הרב"ד ז"ל דשרץ טומאתו בכעדשה והביא פירש"י
דמילתיה דר' אלעזר נמי דלעיל דאמר כיון דקא דכ' עצם כעדשה וכ' ומיהו אכתי לא ניחא דעצמות
מיטמרי מנייהו גנב הוא לא אתיא אלא למ"ד אליבא השרץ טהורים הן כמ"ש הר"מ בפ"ד מהל' אבות
דר"י לסטים מזויין גנב הוא והוא דוחק ,לכן נראה הטומאות והוא מת"כ כמ"ש הכ"מ שם והנ"י כ'
דאתי ככ"ע ויש לחלק בין היכא דמיטמר מבעלים ושמא יביאו כעדשה מהשרץ וזה נכון עכ"ד והר'
גופייהו להיכא דמיטמר מעלמא דאפי' מאן דאמר שו"ל שפתותיו שוש'נים דשפיר דייקי רש"י והר"ב
ליסטים גזלן הוא מודה בהא דרב חסדא כיון ז"ל לכתוב עצם משום מ"ד גבי הל' חמץ דאמצעה
דמיטמר מנייהו דבעלים כד חזו ליה הוי גנב גמור של חצר א"צ בדיקה לפי שהעופות יאכלוהו שם
משא"כ בההיא דבסמוך דמיטמר בעלמא ולא וא"כ קשה אמאי חיישינן הכא שהתרנגולים יביאו
מבעלים לא צריך טעמא אלא למ"ד וכמ"ש הם ז"ל השרץ אדרבה ניחא טפי לגדל התרנגולים שאם
ודוק .ולולא דבריהם הייתי אומר דההיא נמי אתיא ימצא איזה שרץ יאכלוהו מיד מש"ה קאמרי דאע"ג
ככ"ע וצריך טעמא ,דהא סתם מארב עבדי ליה דאוכלין אינם אוכלים אלא הבשר ולא העצמות
לבעלים גופייהו ומטמרי מנייהו שלא ירגישו בהם עי"ע ולא ידעתי מה משני לדברי רש"י לקמן דפ"ב
ע"ב דשני עשרה דברים נאמרו בירוש' כו' ואין
