Page 235 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 235
Pg: 235 - 8-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
אלא מוכרח לומר דגם בתוספתא נקטה לאו דוקא, בתיהם של צדיקים ליחרב מ"מ הני מילי כשפשפש
ומדוקדק מן התוספתא עצמה דאמרה לא שתהא ולא מצא אבל אם מצא כל דהוא ודאי לא נכנס
יוצאה ורועה בשוק וכו' ,דון מינה הא אם תשאר
בבית אפילו בלי קשירה מותר דאין הקפידה אלא באותו סוג וק"ל.
על השוק ,א"כ קושרה דנקטה התוספתא לאו דוקא )גפן פוריה(
שם ודנין דיני ממונות ביחיד .אע"ג דקי"ל דיחיד
כמ"ש התוס' ודו"ק. מומחה דן ביחיד מ"מ שנינו אל תהי דן יחידי ,וכ"כ
)חדד ותימא( הרמב"ם ,מצות חכמים שהמומחה יושיב אחרים
עמו .ונמצא שעברו על מצות חכמים אמנם התוס'
דף פ ע"ב כתבו בסנהדרין דף ה' דעצה טובה קמ"ל ולחד
שינויא דהתוס' התם ר"ג היה דן ביחיד כפשט מ"ש
גמ' ונתרח רב או רב אסי וכו' .וק' היכי נתרח רב רב נחמן כגון אנא דן ביחיד .אמנם כתב הרב
ורב אסי והם גדולים משמואל כמ"ש רש"י וז"ל לא המאירי בסוגיין הובא במקובצת דראוי לכל חכם
עייל קמיה דרב אסי שהיה גדול ממנו ורב אסי למשוך ידו מלידון יחידי עד שיהא מוחזק לכל בכך
תלמיד של רב הוה עכ"ל .ותו ק' מאי מתרץ רב
מילתא בעלמ' וכו' ולא תירץ על רב אסי שום דבר. ע"ש.
ולעד"ן דה"ק כיון שרב מחל על כבודו לחלוק כבוד )פתח עינים(
לשמואל אעפ"י ששמואל קטן ממנו למה אמרי
אותם חכמים שהיו שם ניתרח שמואל וניתי רב ורב שם אמר רב הונא אמר רב וכו' נמצא דהאי שמועה
אסי היה להם לעשות רצון רב שרצה לעשות כבוד אמרה רב הונא משמיה דרב וא"כ היכי אמר רב על
לשמואל אעפ"י שרב גדול ממנו כך עלה ברצונו עצמו מכי אתא רב לבבל ובפ"ק דגיטין ד"ו ע"א
לחלוק לו כבוד וכ"ת אעפ"י שמחל רב על כבודו ד"ה מכי וכו' כ' וז"ל ובסוף מרובה ולא גרס אמר
כיון שגדול כבוד רב שהוא תנא ופליג ונקרא רבינו רב הונא אמר רב שרב עצמו לא היה אומר מכי אתא
הגדול אין כבודו מחול לפחות ניתרח רב אסי שהוא רב לבבל ויש מפרשים מכי אתא רב לא רב ממש
תלמיד רב לחלוק כבוד לשמואל כיון שרב רבו של אלא כלומר רבנים ובעלי תורה ע"כ נמצא דלדעת
רב אסי רצה לחלוק לו כבוד בכבודו ובעצמו ומפני התו' ליכא האי גירסא דא"א לומר רב ע"ע כן ולהיש
רב לא מחל על כבודו אלא כבוד בעלמ' עושה לו מפרשים אית להו האי גירסא אלא דמפרשים אותה
משום ההוא מעשה דלטייה ולכן אותם חכמים שהיו
שם אמרו ניתרח שמואל שהוא קטן כיון שרב לא בלשון רבנים.
חלק לו כבוד אלא לפייסו על אותו מעשה אין זה )סוכת שלום(
נקרא מחילת כבוד מאחר שלא עשה זה ברצונו
תוס' ד"ה מהו לשהות וכו' ובתוספתא תני וכו'.
ודוק. כוונתם בזה להוכיח דרבנן ור"ג לא פליגי ,מדמצינו
)משחת אהרן( דאמר בתוספתא דבריהם דרבנן דקתני אבל מגדלים
וכו' ואח"כ סיים אלא קושרה בכרעי המטה שאלו
שם ונתרח רב או רב אסי .הנה שמעתי דכבר צווחו לר"ג וכו' ,שמע מינה דעד השתא מיירי אליבא
ביה קמאי וגם אנן כבר צוחינן ביה ולא הונח לי דרבנן וסיים גם לר"ג שמעת מינה דבשיטה אחת
משום דכיון דאכתי לא ידע טעמא דאדבריה עלויה איירי ,ואם כן מוכרחים לומר בקודם הרגל וקושרה
תיקשי ליה אגופא דעובדא היאך יתחייב רב בכבוד לאו דוקא ,ומאי דאמר שם בתוספתא ולא שתהיה
שמואל ושמואל בכבוד רב אסי אלא דחדא מתרתי יוצאה ורועה אלא קושרה וכו' לאו הכוונה דבעיא
קשירה בתורת חיוב ,דכבר הם אמרו דלאו דוקא,
