Page 236 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 236
Pg: 236 - 8-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
שם ד"ה מתריעין על החיכוך בשבת .ע"כ לאו נקט תלמודא ותירוץ אחד עולה לשניהם ,ונראה
היינו מתריעין וכו' .כונת התוס' לעשות הקדמה מדברי רש"י שעשו תחבולה לבל יהיה הרגש חסרון
דהאי מתריעין אינו בשופר כי אם בפה ,והקשו דלא כבוד אחד מהם ממאי דנהוג עד השתא והוא
מקשה כלום המיתיבי ,דזה ממש אומרת הברייתא, שיתאחר בחוץ כאלו אין דעתו ליכנס שמה ולבסוף
דלא היו מתריעין בשבת אלא צועקים שהוא בפה. יכנס יחידי ,ולא נודע מי הוא בעל ההכרעה דאמר
ותירצו ואמרו פשט אחר בגמ' שלא היתה זאת נתרח שמואל דאין סברא שהם עצמם יכריעו
הקושיא ,וזה הוא ,דמדקאמר שבשבת מתריעין לכל לכבודם ,גם לא מצינו שהיה שם עמם שום אדם,
הפחות הוא בעננו וכו' .אך יש לספק בזה הפשט והקרוב אלי שהאיש אבי הבן היה מכריע ,ואע"ג
שעושים התוס' .דלעיל אמרינן בגמ' דמתריעין על דאמר הש"ס אמרי שמשמע לשון רבים היינו שהם
החיכוך בשבת ,והוי צועקים ,הא בחול מתריעין הסכימו על ידו ,ולהכי שקליה למטרפסיה שמת בנו
אפילו בשופר ,וא"כ זה ממש אמרה הברייתא ,לא כמו שאירע לההוא טייעא דמס' מ"ק דנתור ככיה
היו מתריעין בשבת אלא צועקים ,הא בחול
ושניה שהכריע כמו כן וק"ל.
מתריעין אפילו בשופר ,וצ"ע. )גפן פוריה(
)לחם אבירים(
שם א"ר אחא בר פפא מתריעין על החיכוך
שם ד"ה אומר וכו' משמע דאי לא צריכה וכו' בשבת והדלת הננעלת לא במהרה תפתח והקונה
אפילו ע"י נכרי וכו' עכ"ל .המשמעו' עיין בית בארץ ישראל כותבין לו אונו אפי' בשבת.
בהרא"ש ז"ל ועי"ל משום דע"י ישראל לא שרי לכאורה יש לדקדק למה הכניס בתוך המימרא
להרבות וכמ"ש בסה"ד ומכאן יש להוכיח ספיקו הדלת הננעלת דהול"ל השתי מימרות של דין שבת
של הרב חוות יאיר ז"ל שנסתפק אי אומר לגוי יחד ,ודבר הדלת הוא ענין שאינו מהלכות שבת כ"א
שיאמר לגוי אחר לעשות אי אית ביה איסורא עצה טובה קמל"ן להתפלל בחוזק ולא דמי להנך,
ואם היה רוצה לאומרה ביחד לפחות יאמר אותה
דאמירה לגוי ע"ש. אחרונה ולא באמצע המימרא .ויתכן לתרץ כי בזה
)משמרות כהונה( רצה ליתן טעם למה מתריעין על החיכוך בשבת
דהחיכוך היא מכה שבאה ליסר ולתוכחת והדלת של
דף פא ע"א הרפואה ננעלת שהיא התפילה בחוזק ומשו"ה צריך
להתפלל ע"ז אפילו בשבת שמא תהיה ננעלת
גמ' ומנא ידעינן וכו' .יש להקשות למה לא אמר
גם על חלוקה ראשונה דכאן לזרע כאן לזירין דמנא לחלוטין דאז לא במהרה תפתח ופשוט.
ידעינן ,די"ל דבשלמא התם כוונת הגמ' לומר לאו )אוצר חיים(
בזריעה תליא מילתא אלא הכוונה של הברייתא
לומר כאן לזרע ,דהיינו ברייתא דקתני אין מחייבין תוס' ד"ה מותר וכו' שאין יודעין אם היא בר
אותו לעקור וג"כ מותר לאדם לתלוש עשבים אוכמא וכו' עכ"ל.
ממנה ,היינו בשדה שנתגדל התלתן שלה ועומד
לזריעה דהיינו עשה הפרח שקושרים וזורעים ממנו ולפ"ז אם הוא חוורא אין להורגו כיון דידעי ליה
הזרעים ,א"כ הואיל וראינו עשתה פרח של הזריעה ומזדהרי ואף דאין להורגו מ"מ אין מגדלין כיון
בודאי לזריעה הניחוה בעליה ,וא"כ העשבים קשו דמזיק הוא ולכך כי פריך מברייתא דמגדלין לא
מוקי לה בחוורא אלא באוכמא דאינו מזיק כלל.
)משמרות כהונה(
