Page 237 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 237
Pg: 237 - 8-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
עצמן כדתניא לקמן שהותנו השבטים זה עם זה לה ולכך אין מחייבין אותו לעקור וגם מותר ללקט
כו' ע"כ .אבל בתנאי יהושע דוקא שאר כל אדם ממנה ,אבל כשהיא עדיין לא נתגדלה כל כך אלא
לא יפרוס קלע אבל הבעלים פורסין אבל לענין עדיין זירין אזי עדיין עומדת היא לאכילת אדם
צידה הכל שוה ועמדו הם והותנו בניהם שלא יהיו ואסור ללקט ממנה ,ותקנת יהושע לא היתה אלא
שוים בצידה אלא שאר כל אדם בחכה לבד בשכבר גדלה ונגמר בשולה דמסתמא עומדת
והבעלים אפי' במכמורות וברשתות אבל ע"מ לזריעה בזה הוא דהתנה שהיא מותרת ,וא"כ הרי
שאפי' הבעלים לא יפרסו קלע ויעמדו ספינה וכן אנן ידעינן מה היא עומדת לזריעה ממי שעומדת
ראיתי בשם רש"ל אך לדעת הרמב"ם שסובר שלא לאכילה ,לכך לא הוצרך לומר מנא ידעינן ,לא כן
היה עוד תנאי אלא מה שהתנ' יהושע שכל אדם מות' בעומדת לאדם ולבהמה דבתר הזריעה אזלינן מה
לצוד בחכ' אבל לא יפרוס קלע כו' אלא בני השבט היה דעתו שאיל תלמודא מנא ידעינן .ומדוקדק נמי
שהגיע אותו הים בחלק' והברית' דקתני התנו פי' זה מדכתב רש"י וזה לשונו ,כאן שהתלתן
השבטים זה עם זה סובר היינו באותם השבטים עומדת ליזרע עכ"ל ,ולא כתב כאן בשזרעה תלתן
שלא היה הים בחלקם כמ"ש המ"מ ק"ק שזה הוא לזריעה ,אלא בודאי דלאו בתר זריעה אזלינן אלא
תנאי יהושע ומשמעו' התנו זה עם זה היינו מאליהם תקנת יהושע היא כשתהא גדולה עומדת לזריעה אזי
הותרו עשבים ,אבל כל זמן שלא גדלה אסור ,ומ"ש
בלא תנאי יהושע. אח"כ רש"י כאן שזרעה לאכול הזירין ,לא נתכוין
)מר דרור( לומר דעיקר הזריעה לכך הזריעה ,אלא כוונתו
שם ד"ה אין וכו' ולאו מלקות ממש וכו' עכ"ל. פשוטה למדקדק וק"ל.
נראה דהוצרכו לזה משום דלכאורה אתיא אפילו )חדד ותימא(
כרבנן ולא פליגי אלא במלקות אבל מודו דאיכא
איסורא ולשלול זה כ' דרע"ק גופיה איסורא הוא תוס' ד"ה חוץ מגרופיות וכו' ,ובערוך פי' ענפים
דאיכא וע"כ לרבנן דפליגי אפי' איסורא ל"ל ולא וכו' .הנה לפי פי' זה כוונת התוס' פשוטה דאין
אתיא הא דהכא אלא כרע"ק ומ"מ לא הוו צריכי חותכים כלל משום אילן של זיתים ,לא כפירש"י
לכל זה דבהדיא אמרי' בגמרא שם בפ"ב דע"א דפירש דמה שתיקן יהושע אין לקצוץ מן הזיתים
דלרבנן ל"ל איסורא כלל מדאורייתא דבדאורייתא היינו מן הנטיעה היינו ממה שהניח הבעל הבית וכו',
אין לחלק בין שדה של גוי לשדה של ישראל ועוד אלא לעולם אין לקצוץ שום ענף של זית ,וא"כ יש
דבפ"ב דמכות שם מוכח דלרע"ק איכא מלקות להקשות על פי' הערוך דאין קוטפין כלל הרי לקמן
וע"כ דאיכא מקיים ע"י מעשה כמש"ה תוספות שם אמר בגמרא בזית כביצה .ואחר החיפוש ראיתי
להרב זרע יצחק זלה"ה שכתב וזה לשונו ,ובערוך
בע"א וא"כ י"ל דלרבנן ל"פ אלא לענין מלקות. פירש ענף ולפי' הערוך צ"ל בזית עד כביצה ר"ל
דיכול לקוץ עד כביצה וכן פירש הרמב"ם ורש"י
)משמרות כהונה( פירש בענין אחר עכ"ל .ובודאי דהרב הנזכר
נתקשה במה שכתבתי ולכך הוצרך לפרשו ,ונחה
דף פא ע"ב
דעתי וק"ל.
גמ' ואמר ליה לשמעיה למחר זיל שרקיה. )חדד ותימא(
מהרש"ל ז"ל מחק תיבת למחר ,וכתב דבשביל זה
כתב רש"י אמר ליה בחול יעו"ש .ופשוט הוא דאם שם ד"ה ומחכין בימה של טבריא כל אדם ובלבד
שלא יפרוס קלע נמי לכל אדם ואפי' הבעלים
