Page 239 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 239
Pg: 239 - 8-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
בהאי לישנא כל שלשים יום משמע דאתא א"ש מאי דמסיים הש"ס מתוך שנותן לפנותו מפנהו
לאשמועינן רבותא דאם חוזר וצוברו כל שלשים לכל מקום וכו' .ונראה דה"פ דהוק' לן כיון דמה
יום רשאי להשהותו שם דמה לי משהה זה במקומו שמפנהו משום דהיה מוטל לרוחב הדרך ואין מקום
מה לי מניח זבל אחר במקומו עיקרא דמילתא אם לכהנים לנטות ויטמאו א"כ תיסגי לן לפנותו סמוך
יבוא להשהותו יותר משלשים מרוב דריסת רגלי למצר לאורך הדרך ובנה אצלו ציון וכדומה ולז"א
אדם ורגלי בהמה הזבל מתפזר בכל הדרך ומפסיד כיון דהותר הותר .ושו"ר לרש"י בעירובין ד' י"ז
דרך רשות הרבים ולכן אינו רשאי להשהותו אלא שפי' כמ"ש היכי מצי למשקליה מהתם ע"ש .ועיין
שלשים שכך שיערו שבזה הימים נעשה זבל ומיד בכתובות בתוס' דמייתו דרע"ק מצא מת ונטלו וא"ל
ישאנו לשדה לזבל אבל כשצוברו משלשים רבנן שפכת דמים על כל פסיעה דמת מצוה קונה
לשלשים אינו מעכב רשות הרבים וכאילו הניח שם מקומו ע"כ ע"ש מוכח דמשום דאיסור דמפנה נגעו
בה וקשה לפירש"י דהכא שכתב דהתקנה היא שלא
זבל אחר. יעכב בעל השדה וי"ל דרש"י מפרש תרתי איתנהו
)שדה יצחק( בה חדא משום בעל השדה ועוד משום דקנה מקומו.
אי נמי י"ל דהא דאמ"ל לרע"ק דשפכת דמים וכו'
דף פב ע"א לאו משום תקנת יהושע אלא דהכי קי"ל לרבנן
ויהושע תקן דבעל השדה לא יעכב וכן נראה
גמ' והא כי אתא ר"א אר"י אחד אילן וכו' אלא דהתקנות יהושע לא היו לאיסור והתר אלא תקנות
מאן תנא יו"ד תנאים וכו' ריב"ל היא רב גביהה שדות וכרמים ,ועוד דאם נאמר כדכתיבנא הו"ל
מבי כתיל מתני לה בהדייא וכו' .וחזה הוית להרב לתקן זאת במדבר ומה יחס יש לזה בכניסתם לארץ
עושה שלום מע' הרי'ש דפ"ה ע"ג דהקשה עמ"ש ועדיין צריך ישוב לרש"י דעירובין .וי"ל למקשה
רש"י ריב"ל אמרינהו וכו' דריב"ל אמורא הוה וכו' דלדידיה מי ניחא דודאי בעל השדה יעכב אפי' אם
דא"כ קשה בעיקר הקושייא דמאחר דאיתא בגמ' נאמר דלא קנה מקומו ומאי פריך בלא"ה תיקשי
יו"ד תנאין ת"ר וכו' ודאי דהיא ברייתא ואיך קאמר ליה ובמעט התבוננות יתיישב הכל ודו"ק ועיין
מאן תנא ריב"ל הוא דהוא אמורא ועיין בכללי
הש"ס במבוא התלמוד בסימני הברייתא דקאמר סי' בח"ה ז"ל.
שהוא ברייתא הוא דתני ת"ר יע"ש .ואחר הס"ר כד )גור אריה(
נאים ושכיב אמרה והא דמבוא התלמוד אפי' בר בי
רב ידעי לה ומעיקרא לק"מ דכונת הש"ס פשוטה שם ד"ה כל שלשים יום רשאי להניחן שם
במא' דקאמר מאן תנא עשרה תנאין וכו' ריב"ל עכ"ל .וכן פירש לעיל בפרק המניח דף ל' מתוך
דהשתא לא מתנינן בלשון ת"ר כדמעיקרא אלא פירושו משמע דאינו רשאי להשהותו שם אלא
בלשון מימרא דכבר נודע דלשון אלא הנאמר בש"ס שלשים יום ואחר כן ישאנו לשדה לזבל אבל
הוא דחוזר ממ"ש בתחי' וזהו דקאמר הש"ס בתר בשילהי בבא מציעא דף קי"ח פירש וצוברו כל
הכי ר' גביא מבי כתיל מתני לה בהדייא וכו' אמרי שלשים יום משלשים לשלשים חוזר וצוברו כדי
משום זקן א' ומנו ריב"ל יו"ד תנאין התנה יהושע שיהיה נישוף יפה עכ"ל ,משמע שיכול להשהותו
וכן מבואר בדברי רש"י שכ' ריב"ל אמריניהו ולא שם כל ימי הוצאת זבלים ובלבד שיהא חוזר וצוברו
מתניתא וכו' הרי דבריו ברור מללו כמ"ש דהשתא משלשים לשלשים יום ולפי ענ"ד שני הפירושים
הדרינן ממ"ש אתחי' בל' ת"ר וכו' אלא בל' מימרא עולים בקנה אחד אלא דהכא לא חש לדייק לישנא
דריב"ל אמורא אמר ריב"ל וכו' אלא דמ"ש מאן דברייתא דקאמר וצוברו כל שלשים יום ושם דייק
דהוה ליה למימר ומניחו שם שלשים יום ומדקתני
