Page 246 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 246
Pg: 246 - 8-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
רש"י ד"ה ה"ג וחכמים אומרים הקישן וכו' ובאוקמתא שניה הרגיש הש"ס בזה ואמר א"נ דכ"ע
עכ"ל .כתב מהרש"א הכי ודאי משמע לישנא דכל וכו' ובכלל ופרט המרוחקים קמיפלגי וכו' ע"כ אין
שחייב בשבת וכו' אבל צ"ע ל"ל היקישא לתלות ממש בדבריהם דודאי כויה איצטריך כמ"ש בשיטה
ריפוי בשבת דהא משמע בין לרבנן דבי רב ובין
לרבא דלרבנן בתראי ס"ל לא ניתן לאגד וא"כ ריפוי הנ"ל ועיין בקיקיון שמיישב קצת ע"ש.
ושבת דאינו חייב מסברא היא ורפא ירפא אתא )קול מבש"ר(
לכדר"י ורק אתא לשלא מחמת המכה ואפשר לומר
דרבנן בתראי ממעטי שבת מרק וילפי רפוי משבת שם דכ"ע כויה בין דאית כולי )כו'( לדמים
אבל אי לאו מיעוטא דרק הוה מוקמי' ורפא ירפא יתירים וכו' .הקשה מהרש"א דאמאי לא קאמר
לרבות ריפוי והוה ילפי' שבת מריפוי וק"ל עכ"ל בפשיטות דכ"ע כויה דלית בה חבורה משמע ובן
מ"ש על רש"י דמשמע כן מלישנא דש"ס דאיתקש עזאי סבר כתב רחמנא חבורה לגלויי עלה דכויה
ריפוי לשבת וכו' גם מהש"ס גבי ת"ר שהביא אח"ז דאית בה חבורה אין אי לא לא ורבי סבר אתא
דקאמר ר' יוסי פטור שנא' רק וקאמר לחד לישנא לדמים יתירים עכ"ל ונ"ל לתרץ דבשלמא אי כוייה
שהוא כרבנן בתראי אלמא דדרשי' רק למעט שבת בין דאית בה חבורה בין דלית בה חבורה ניחא
וק"ל ומ"ש בקושייתו ורק לשלא מחמת המכה הוא דאצטריך חבורה לדמים יתירים דלא נימא כיון
תמוה דכיון דאתא לומר דמסברא מחמת המכה נמי דכויה אפי' דאית בה חבורה משמע א"כ לא משלם
פטור משבת וריפוי כ"ש שלא מחמת המכה כדמוכח אלא כויה דהיינו צער אפי' דאית בה חבורה אבל אי
מהסוגייא וא"כ רק ל"ל ושוב אח"ז רב ראיתי בס' כויה לא משמע אלא דלית בה חבורה מהי תיתי דאי
אית בה חבורה לא משלם אלא כויה דהא קרא לא
הקיקיון שהרגיש מזה יעוש"ב. מיירי אלא בלית בה חבורה ובס' דברי שמואל תירץ
)קול מבש"ר( תרוץ אחר ע"ש וכתב דאכתי איכא למדק אמאי לא
קאמר דכ"ע כויה דאית בה חבורה משמע רבי סבר
דף פה ע"א כתב רחמנא חבורה לגלויי עלה דכויה דבלא חבורה
היא ובן עזאי סבר דחבורה אתא לדמים יתירים וי"ל
גמ' בכלל ופרט המרוחקים זה מזה קמפלגי וכו'. ק"ל עכ"ל ונ"ל ליישב דסברא הוא דאי כויה אית
הקשה מהרש"א ז"ל דאמאי לא קאמר בפשיטות בה חבורה משמע דחבורה דכתב רחמנא טפי
דכ"ע כויה דלית ביה חבורה משמע בן עזאי סבר מוקמינן ליה לגלויי על כויה מלמימר דאתא לדמים
כתב רחמנא חבורה לגלויי עליה וכולי ורבי סבר יתירים אבל אי כויה משמע תרתי שפיר מצינן
דחבורה אתא לדמים יתירים עי' שם ולעד"נ דס"ל לאוקמי חבורה לדמים יתרים ובהכי תתרץ נמי
להגמר' דאי כויה לכ"ע דלית ביה חבורה משמע קושית מהרש"א דע דהא דכתב רש"י בד"ה כויה
א"כ לא הו"ל לכ"ע לומר דכתב רחמנא חבורה כו' אפי' בלא חבורה כו' לאו למימרא דכויה משמע
לגלויי אלא לדמים יתרים כרבי וכויה כמשמעותיה בין אית בה חבורה בין לית בה דלעולם כויה לא
דלית ביה חבורה משמע אבל השת' דדריש ליה משמע אלא לית בה אלא מדחזינן דבלא חבורה
בכלל ופרט א"ש משום דכך היא מדה בתורה ושו"ר מיחייב אמרינן דכ"ש אית בה חבורה אבל כשאמר
לה' פנ"י ז"ל שכ"כ יע"ש ובזה א"ש מה שהקשה הש"ס השתא בין וכו' בין וכו' היינו דנכלל
מו"ה זרע יצחק ז"ל משם ה' דברי שמואל ז"ל
דאמאי לא קאמ' דכ"ע כויה דאית ביה חבורה משמע במשמעות כויה דהוי כלל.
ורבי סבר כתב רחמנ' חבורה לגלויי עליה דכויה )זרע יצחק(
