Page 248 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 248
Pg: 248 - 8-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
ספר מקום שמואל בשער התירוצים ,ומו"ה ברוך דאית ליה דרי"ש דאל"כ מאי האי דקתני א"כ
ההגהות הנז' כתב ע"ז וז"ל יעויין בתוס' דכתובות ליכתוב ורופא וכו' הוכחה הלזו מה זו עושה והול"ל
די"ג ע"א ד"ה מעלה ודף ס"ב ע"ב תוס' ד"ה אבל דלית ליה דרי"ש ותו לא כמו שהוא בש"ס בכמה
דוכתי לומר דפלוני לא ס"ל כרבי פלוני בלתי
וכו'. שיאמר דחיה .ועוד אמאי מוקמי' דאית ליה הך
)רמת שמואל( דרשא השלישי' אימא דאית ליה דרי"ש ומדלא
כתיב רפא רפא ולית ליה דרשא השלישית ועוד
שם וחובל בחבירו ביוה"כ וכו' .הנה לקמן דצ"ב ברור הוא מריהטת הש"ס דרוצה לאוקומי כרי"ש
ע"ב תנינן ת"ר כל אלו שאמרו דמי בושתו אבל וכתניא אידך ופי' הרב יב"ש ז"ל אינני שומע ויפה
צערו שדואג על בושתו אינו נמחל לו עד שיבקש
ממנו וכו' וכתב גאון ז"ל הובא בש"מ שם וז"ל כתב והבין ה' לח"א ז"ל וק"ל.
אעפ"י שנותן לו ה' דברים אינו נמחל לו עד שיבקש )גור אריה(
ממנו וכו' אבל צערו אעפ"י שמשלם לו את הצער
אפי' יהא נותן לו כל ממון שבעולם אינו נמחל לו שם א"כ לימא קרא רפא רפא וכו' .לכאורה א"כ
עד שיבקש ממנו דצערא דגופא לא קא מחיל משום מנ"ל דמכה בידי שמים ניתנה רשות לרופא לרפאות
אגר ממונא ע"כ וכ"נ מדברי הראב"ד ז"ל וסיים והלא ליכא למילף אלא דבידי אדם דהשתא לא
הירושלמי שם וז"ל א"ר ייסה הדא דתימא שלא אייתר לן קרא דירפא ואולי התו' לא כתבו כן לעיל
הוציא עליו ש"ר אבל הוציא עליו שם רע אין לו רק למה שהיה מיותר ירפא כתבו טעם לחלק ולתרץ
מחילה עולמית ופי' ה"ר פני משה הדא דתימא
שצריך שיקבל פיוס וימחול לו בשלא הוציא ש"ר לא כן עתה וק"ל.
וכו' אין לו מחילה עולמית ע"כ וכ' הרב תה"ד סי' )קול מבש"ר(
ש"ז בראובן ש"צ שביזהו שמעון בענין ש"ר דניאוף
והוציאו הקהל וכו' כ' וז"ל ואם ירצה ראובן שלא שם דהרזקיה באידרונא ובטליה ,פי' כלאו בחדר,
למחול לו כלל ולנטור לו איבה לעולם על כך אינו ובנדרים ד' צ"א איתא ההוא גברא דהוה מהרזיק
עובר על מה שהזהירו חז"ל ולא יהיה המוחל אכזרי בשיתא הוא ואתתיה וכתבו התוס' וז"ל פרטיה נואף
וכו' דר"ש גאון ז"ל כ' דאף על בושת דברים מנדין להוצא וערק כלומר פרץ המחיצה ויצא ,כך כתוב
אותו עד שיפייסנו כראוי לכבודו וכתב האשרי עליו בספרים ,ובערוך פי' דהוה נואף הבעל וערק הבעל
דכן מסתבר דיותר יש בושת בדברים מחבלה דאין ע"כ ,והוא תמוה עד לחדא ,ועיין הפלאה שבערכין
לך דבר גדול מהוצאת לה"ר ודיבה על חבירו וכו' ובהגה הכתובה בשיפולי היריעה בדפוס הנדפס
ע"ש נמצא דאעפ"י שנתן לו חיוב ממון חייב לפייסו מחדש שכתב שבמקום ובערוך צ"ל ובפי' ע"ע,
על הבושת בין בבושת דחבלה בין בבושת דברים ואחרי כתבי ראיתי והנה מו"ה יחזקאל בעל נודע
וחייב העלוב להתפייס חוץ מש"ר ועיין מוהרשד"ם ביהודה הנדפס בהגהות הגאונים שכתב וז"ל
ז"ל דאייתי דברי התה"ד ולא ציין הסי' ונראה דהוא ובערוך פי' דהוי נואף נראה להבעל ערק בפני הבעל
סי' הנ"ל ועיין לה' בנימין זאב ז"ל בסי' ר"ם דאייתי כצ"ל ,הכוונה בזה לתרץ מאי ראיה הוא מה שלא
הך דירושלמי וסיים כ"ש כשנמצאים דבריהם שקר אירכס מרכס דלמא פרץ הנואף וערק כדי שיהיה
אין להם מחילה וראוי לנטור הנחשד איבה וליכא נעלם מעיני הבעל ולמה ליה להחבא ,ולכך פי'
הכא משום לא תטור וכו' ע"ש ועיין נמי שם בסי' הערוך שכבר היה הנואף נראה להבעל קודם שפרץ
רמ"ז דאייתי דברי האשרי ז"ל והרב לחם רב ז"ל וערק ושפיר קאמר דאי הוה עביד איסורא היה
כ' בסי' ו' סיים וז"ל וטעמ' רבה אית בה לע"ד אירכוסי מרכס טרם שיהיה הבעל רואה אותו ע"כ
ע"ע ,ומו"ה בצלאל בהגהות הנז' כתב ע"ז וז"ל עיין
