Page 253 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 253

‫‪Pg: 253 - 8-Front 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – בבא קמא‬

‫סמוכין שבת הוי דידן דאל"כ במאי מתפרנסי‬         ‫מהא דהחובל בבתו קטנה פטור וכו' אף על גב דהא‬
‫וכדמשמע מדפריך לעיל בברייתא קמייתא לדידיה‬      ‫עדיפא‪ ,‬דמותיב נמי מנזק‪ ,‬דהכי משתמע מסתמא‬
‫בעי למיתב ומנין לו זה לשמואל הוי דאיש וכמו‬     ‫דידה‪ .‬מה שאין כן קמייתא דלא משתמע מנה אלא‬
                                               ‫השבת‪ .‬י"ל משום קמייתא מתניתין והא ברייתא‪,‬‬
                          ‫שהוכיחו התוס' לעיל‪.‬‬
‫)מעיני הישועה(‬                                                                         ‫ודו"ק‪.‬‬
                                               ‫)דברי שמואל(‬
               ‫דף פח ע"א‬                       ‫תוס' ד"ה דכתיב כי טוב לו עמך‪ .‬הרר"א בהר"י‬
                                               ‫היה גורס כשכיר כתושב וכו'‪ .‬ור"י אומר‬
‫גמ' איידי דכתיב לא יומתו וכו'‪ .‬כתוב בשיטה‬      ‫דאפילו גריס כי טוב לו עמך‪ ,‬ניחא דמדקאמר כי‬
‫בשם הראב"ד סיפא משום רישא אורחא דקרא‬           ‫טוב לו עמך‪ ,‬שמע מינה שכך צריך לעשות‪,‬‬
‫למכתביה אבל רישא משום סיפא לאו אורחא‬           ‫עכ"ל‪ .‬נראה דהכוונה בדברי ר"י ז"ל הכי‪ ,‬דאי לא‬
‫למכתביה ע"כ ולפי דבריו צ"ל דבריש פרקין‬         ‫הוה אומר קרא אלא כי אהבך ואת ביתך ותו לא‪,‬‬
‫דנדרש רישיה משום סיפיה גבי כאשר יתן מום‬        ‫הוה אמינא דבכל מין אהבה מיירי קרא ואף דלית‬
‫באדם כן ינתן בו ע"ש דשאני התם שהכל דבור אחד‬    ‫ליה מיניה טובת הנאה טובא‪ ,‬ומדאהדר קרא‬
‫כאשר וכו' כן ינתן לכך שייך לומר איידי מסיפא‬    ‫לפרושי דאהבה זו לאו היינו אלא מסיבת כי טוב לו‬
‫משא"ך הכא ב' ענינים לא יומתו אבות וכו' וע"ע‬    ‫עמך‪ ,‬עמך במאכל עמך במשתה‪ ,‬ש"מ שכך צריך‬
‫להרב מהרש"א דמתרץ עוד בעיקר הקושיא בפנים‬       ‫לעשות‪ ,‬ובהכי מיושב מאי דדרשינן הכי מקרא‬
                                               ‫דכתיב כי טוב לו עמך ואף על גב דאינו ציווי אלא‬
            ‫מסבירות עפ"י דברי התו' ד"ה ועבד‪.‬‬
‫)קול מבש"ר(‬                                                        ‫סיפור דברים בעלמא‪ ,‬וק"ל‪.‬‬
                                               ‫)דברי שמואל(‬
‫תוס' ד"ה יצא עבד וכו'‪ ,‬ביוצא מחלציו רוצה‬
‫הקונטרס לפרש‪ .‬דברי התוס' אין להם הבנה‪,‬‬         ‫שם ד"ה והא מציאה וכו' א"נ אפי' לשמואל‬
‫ובספרים אחרים מצאתי הגירסא כך‪ ,‬פירוש אין‬       ‫וכו'‪ .‬מהרש"א תמה אמאי דקא' הש"ס במאי‬
‫יוצאי חלציו קרויים אחרים‪ ,‬ובמה שאין ביוצא‬      ‫אוקימתא לבתרייתא בסמוכין‪ ,‬משמע דלא פריך‬
‫מחלציו רוצה הקונטרס לפרש‪ .‬כך היא הגירסא‬        ‫אלא משום דאוקימנא בסמוכין ולשמואל קשה אפי'‬
‫בספרים אחרים‪ .‬ודע שבספרים אחרים הנזכרים‬        ‫בשאינן סמוכין‪ ,‬דבקטן תליא מילתא יעו"ש‪ ,‬ובעיני‬
‫אין כתוב ברש"י לישנא אחרינא עבד וכו' עם‬        ‫נראה ליישב דכיון דעיקר קושית הש"ס היא למ"ד‬
‫החמור‪ ,‬כמו שכתוב בספרים שלפנינו ]על הגליון‬     ‫לא גדול ממש אלא דממילא קשיא ג"כ לשמואל‬
‫ובדפו"ר בפנים[‪ ,‬אלא לשון ראשון לבד‪ .‬ובזה הם‬    ‫חדא מתרתי‪ ,‬והיא דקטן הוכרח לו' כן‪ ,‬ובר מן דין‬
‫מבוארים דברי התוס' שהם מפרשים דפירוש אין לו‬    ‫התוס' עצמן כתבו בדיבור שאח"ז דאף לשמואל‬
‫אחוה כלומר אין יוצאי חלציו קרוים אחים‪ ,‬ולזה‬
‫כתבו דרש"י רוצה לפרש דפירוש אין לו אחוה במה‬            ‫מדייק תלמודא מסמוכין לענין שבת וק"ל‪.‬‬
‫שאין יוצא מחלציו‪ ,‬ור"ל דרש"י לא רצה לפרש‬       ‫)מעיני הישועה(‬
‫דאין לו אחוה על יוצאי חלציו קאמר אלא פירש אין‬
                                               ‫שם בא"ד אפי' לשמואל בעי וכו' עכ"ל‪ .‬ודאי‬
          ‫לו אחוה כלומר שאינו בא בקהל וק"ל‪.‬‬    ‫מאי דקאמר בגמ' והא מציאה דמעלמא וקא קפיד‬
‫)ברית יעקב – כת"י(‬                             ‫לא אתי אלא למ"ד לא גדול גדול ממש אלא שבאו‬
                                               ‫לומר שגם לשמואל קשה ובזה יתיישב מה שהקשה‬
                                               ‫מהרש"א ובלאו הכי נ"ל דלק"מ דלכ"ע כשאין‬
   248   249   250   251   252   253   254   255   256   257   258