Page 257 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 257
Pg: 257 - 9-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
)אור יקרות( שייך דהאשה שמכרה בעלה מוציא וכו' והלא קי"ל 9
מכר מפקיע מידי שעבוד כדכתבו התו' בסוגיין,
שם ד"ה מאי וכו' ותימה דביבמות וכו' .עכ"ל. ולכאורה י"ל בנכסי מלוג היינו דברים שיש להם $customer
ע"ש בתוספות שכ' וא"ל דרבה ור"י ל"ל דרבא קול דבהך מכר אינו מפקיע מידי שעבוד ודוחק
דשחרור מפקיע מידי שעבוד דמתני' היא בפ' ומהתו' ד"ה אלמוה רבנן לשעבודיה יצא לנו תירוץ
השולח וכו' ע"ש וק' דהא טעמא דרבא משום דס"ל
מכאן ולהב' הוא גובה כמ"ש התוס' לקמן אבל אביי בזה דיש מקומות דיש לאלם כח הבעל ע"ש.
דס"ל למפרע הוא גובה ל"ל דרבא ומתני' דהשולח )קול מבש"ר(
ע"כ דמוקי לה כעולא וכמ"ש התוס' בפ' השולח
וא"כ אין הכרח ממתני' דהשולח ועוד הו"ל לדחויי תוס' ד"ה ואפי' וכו' ותמחול לבעלה יפסיד הכל
דהא רבא גופיה פריך והתני' דמסייע לר' אמי וכמו וכו' .עכ"ל .מה שהק' מהרש"א ז"ל דמחוייבת מכח
דינא דגרמי י"ל דהתוספות מק' לתי' קמא דלעיל
שדחו שם אח"כ לתי' שכ' כאן. שכ' וי"ל שהבעל לא ירצה וכו' ומ"מ נראה עיקר
)משמרות כהונה( כמ"ש מהרש"א בכוונתם דמ"ש א"נ הא מוקמינן
בסמוך וכו' ר"ל דלמסקנא ניחא דעפי"ז ניחא מה
שם בא"ד ושמא אותו שהביא תניא כוותיה כו' שהק' במ"ש לעיל אקושית דינא דגרמי ומיהו מצי
שלא היה חושבו מחוסרת גוביינא וכו' .עכ"ל. למימר וכו' חשיב אטרוחי דב"ד וכו' דלפי"ז בלא
וק' דהא רבא דאמר באיצטלא דקנייה מיתנא והיינו קושית תזבין לההוא דחבלה ביה צ"ל אטרוחי בי
משום דר"י מודה במחוסר גוביינא כמו שיע"ש דינא וכו' ומהגמרא נראה דלא הוצרך לאטרוחי ב"ד
אקשי לר"ן דאמר הלכה כר"י והא תניא כוותיה דר' אלא מכח קושית דתזבין לההוא דחבלה ביה ועפי"ה
אמי ולפי טעמו מאי ראיה מההיא ברייתא לר' אמי ניחא דאכתי לא ס"ד דר"מ היא גם עפי"ה ניחא מאי
דלא פריך בגמרא אמתניתין אי דנפישא כתובה
וכ"כ התוס' שם דוק. מכתובה דאורייתא תזבין לבעלה ההוא דנפיש
)אור יקרות( כדפריך אברייתא דבסמוך לחד תי' דהתוספות
דמתניתין נמי ר"מ היא ועפ"י מ"ש מהרש"א ז"ל
דף צ ע"א
בכוונת' ניחא שפיר.
מתני' התוקע לחברו וכו' .וגרסי' בר"פ המניח
לרכובא שלש סלעים לבעיטה חמש לסנקורית שלש )משמרות כהונה(
עשרה פי' אם בעטו בארכובתו נותן לו שלש סלעים
ואם בעטו ברגלו נותן לו חמש ואם באוכף של חמור שם ד"ה כך מוכרת כו' א"נ במוכרת התוספת
הכהו או שנשאו והשליכו לפי פי' הרמ"ה ז"ל נותן איירי עכ"ל .דבריהם תמוהים דהא מוכרת
לו י"ג סלעים וכתב שם הרא"ש ז"ל כתב רב אלפס כתובתה לאחרים ודאי דאיירי בכל גוונא וא"כ איך
ז"ל דתשלומין הללו הם דמי בשתו וצערו ומייתי אמרי כשם וכו' והא לא דמיין אהדדי וע"ק דבמכרה
ראיה מעובדא דחנן בישא דלא חייביה אלא פלגא התוספת לחוד צריכה למי' דלא הפסידה כתובת ב"ד
דזוזא כדתנן התוקע לחברו נותן לו סלע דהיינו חצי הא כיון דכתובת' קיימת ודאי דהתנאים נמי קיימים
סלע אלמא סכום סלע הוא תשלום השנוי והוא דאטו אם לא כתב לה תוספת מי לית לה כתובת ב"ד
בושת וצער דשני דברים הללו ישנן ברוב היזק וי"ל דהכי פירו' דאם מכרה התוספת לא הפסידה
שאדם עושה לחברו ואם יש נזק או שבת או רפוי כתובת ב"ד לגבי התוספת אלא נוטלת הכל כאלו לא
או שנים מהם או שלשתם מיחייב לתת לו הכל לפי
מכרה כלום ודוק.
