Page 254 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 254
Pg: 254 - 8-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
והנה גמרינן גזירה שוה לעבד לחדש עליו חיוב שם ד"ה יהא עבד כשר כו' וי"ל דכי גמרינן לה
למרבה כנש' שהסברא היתה שלא יהיה חייב אבל לה מאשה היינו להחמיר כו' אבל לגרעו מאיש
גבי עדות דאיש כתיב ואחיו קרינן ליה כדאיתא התם כו' .ע"כ .הקש' הרב שלמה אלגאזי ז"ל דבחגיג'
מהי תיתי לאפוקי מכלל איש והעדות אינה מצוה מן לענין ראייה דתנן במתני' דעבדים פטורים קאמר
התורה כלומר לידע העדות אלא שם ידע ונשאל הש"ס דהעבדים פטורים מקרא אל פני האדון ה' מי
קאי באם לא יגיד והרי התורה אמרה איש והוא איש שאין לו אלא אדון א' יצא זה שיש לו אדון אחר
אבל התם בראיה שהיא מכלל מצות קבועות וחיובי ופריך הא למ"ל קרא מכדי כל מצוה שהאש' חייבת
התורה והנשים פטורות אפי' שהן זרע ישראל מהי בה עבד חייב בה כל מצוה שאין אשה חייבת בה אין
תיתי לחדש עליו חיוב שאינו כנשים דדיו לחייבו עבד חייב בה דגמר לה לה מאשה והקש' הרב הנזכר
במה שלא היה חייב כנשים ומאי איכפת לן אי כתיב בזהב שבא שלו וז"ל דמאי פריך למ"ל תיתי לה לה
זכורך והוא זכר מכל מקום היא מצוה מן התורה מאשה דהא כתב התו' בפ' החובל דכי גמרי' בעבד
דלישראל נאמרה ומעולם לא נכנס בזה משא"כ גבי לה לה מאשה לחייב על העבד במה שהאשה חייבת
עדות דאינה מצוה קבועה וחיוב כדאמרן והרי הוא אבל לגרעו מאיש ולעשותו כאשה לא גמרי' בהא
ג"ש וצ"ע טובא ע"כ .ול"נ דהא דכתבו התו' אבל
בכלל איש ודוק. לגרעו מאיש כו' לא נלמוד כו' היינו מטע' שכתבו
)בתי כהונה( וסיימו בדבריהם כיון דמן הדין כשר דכתיב ועמדו
שני האנשים והא איש הוא כו' אבל בדוכתא
שם בא"ד אבל לגורעו מאיש וכו' .שמעתי אחרינא דליכא הוכחה לעול' דנלמד מג"ש דלה לה
מקשים משם הרב גו"ה בפ"ק דחגיגה מקשה אפי' לגרעו וכ"ת דהכא נמי מן הדין כשר דכתיב
הגמרא ל"ל אדון ת"ל לה לה מאשה ולפי דבריהם זכורך אינה הוכחה דאדרבא איכא למימ' זכור למעט
מאי מקשה דלא ילפינן אלא להחמיר ,ונ"ל דע"כ עבדים דזכורך משמע הזכרים של ישראל לאפוקי
לא כתבו כן אלא דוקא התם משום דהתורה מיעטה העבדים והש"ס דדריש זכורך להוציא טומטום
אשה מאיש ולכך לא שייך לפוסלו כיון דהוא איש ואנדרוגינוס היינו אחר שידע דלעבדים איכא קרא
גמור ואדרבה באת התורה למעט אשה מעבד ועוד אחרינא דאל פני האדון ה' א"נ משום דהי מנייהו
י"ל דוקא התם החומרא והקולא הוא בעבד גופיה
אבל הכא החומרא הוא לרבו דעבד לית ליה כלום מפיקת.
וגבי הרב לא אמרו כלל זה ועוד י"ל דשאני הכא )מר דרור(
דהתורה גילתה דגבי מצות דהעבד הוי כדין אשה
גמורה דקתני הג"ש וכל שאינה חייבת האשה בו שם בא"ד ויש לומר דכי גמרינן לה לה מאשה
עבד נמי אינו חייב בו הרי דהתורה גילתה בהדיא היינו להחמיר על העבד לעשותו כישראל לכל
הפחות במצות שהאשה חייבת וכו' .ע"כ .שמעתי
דילפינן גבי מצות אף להקל. מקשים על דברי התוס' הללו מההיא דפרכינן
)אברהם יגל( בחגיגה גבי דרשת האדון דיצא עבד שיש לו אדון
אחר דל"ל קרא הא גמר לה לה מאשה ואשה פטורה
דף פח ע"ב ואי איתא מ"ש התוס' מ"ק התם הגזירה שוה הוא
להחמיר ולא להקל והכא גבי דחיה נשים אימעוט
גמ' אמר ר"י ]בשלמא[ אם תני אפכא וכו' משום מזכורך כדאיתא התם זכורך להוציא את הנשים
דראוי ליורשו הוא ע"כ .וק' דהא בפירוש אית ליה ועבד שפיר זכר הוי ודמי לעדות ולי לא קשיא
לר"ל דק"פ לאו כקנין הגוף דמי גבי המוכר שדהו והתירוץ ברור דע"כ המצות לישראל דוקא נאמרו
