Page 258 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 258
Pg: 258 - 9-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
ק' לפי האי ס"ד שגם שאר המכר מפקיע מידי הענין בזה לא יוכלו חכמים ליתן קצבה ע"כ .אכן
שעבוד כהקדש חמץ ושחרור א"כ בהכריח הוא הרמב"ם ז"ל כתב מהלכות חובל ומזיק דכל אלו
תקנת אושא הית' שאין מכר האשה ולא שחרורה הכאות השנויות במשנתנו יש בהן בזוי וצער מעט
תוציא מידי שעבוד דאם ל"כ מה הועילו בתקנתם ופסקו חכמים דמים קצובין ואותו הממון קצוב הוא
וכיון שכן אכתי קש' להך תירוצא דאידי ואידי לאח' דמי הצער והבושת והרפוי והשבת בין צריך
תקנת אושא ואית להו תקנ' מ"ט למ"ד לאשה ולא לרפואה ושבת בין לא צריך כזה הוא משלם ע"כ.
לאיש וי"ל דקודם תקנת אושא היה שעבוד הבעל ומ"ש נ"י בשם הרא"ה ז"ל שם בר"פ המניח
קיל משעבוד דעלמא דבשעבוד דעלמא היה לו לרכובה שלש לפי שיש בה שלש פרקים לבעיטה
אחיזה בגוף עצמו שהיה משועבד לו לגבות חובו חמש לפי שהכהו בחמש אצבעות לסנקורית והוא
ממנו אבל שעבוד הבעל לא היה לו כ"א פירות שהכהו מאחורי ידו י"ג לפי שיש בידו י"ג פרקים
בעלמא וקנין פירות בעלמא לא הוי כקנין הגוף לבד מפרק הגודל שלא הכה בו וזה עם הפרק
ותקנת אוש' הייתה להשוותו לשעבוד דעלמא להיות העליון ע"כ .קשה לע"ד דאי סנקורית פירוש לאחר
לו אחיזה בגוף וא"ת א"כ כמו במכר דעלמא מוציא ידו התנן הכא לאחר ידו נותן לו ד' מאות זו ודוחק
מידי שעבוד דב"ח ה"נ נימא אם מכרה האשה יצא לחלק בין לאחר ידו למאחרי ידו וצ"ע לע"ד .ופי'
משעבוד הבעל ואינו יכול להוציא מיד הלקוחות רש"י ז"ל התוקע הכהו על אזנו לשון מורי ל"א
וי"ל דשאני ב"ח אע"ג דמכר דעלמא מוציא מידי תוקע ממש .והרמב"ם ז"ל פירש תוקע לחברו והא
שעבוד ב"ח מ"מ לא הפסיד בזה כלל שחוזר על
הלוה ופורע חובו ממנו אבל הבעל אם מכר האש' מי שמכה חברו בפס ידו סגור בערפו ע"כ.
הוא מוצי' מידי שעבודו הוא מפסיד לגמרי שאין לו )מלאכת שלמה(
ממה לפרוע מ"ה אוקמוה רבנן ברשותו כלוקח
רש"י ד"ה התוקע וכו' לישנא אחרינא תוקע
ראשון אלא דאכתי ק' א"כ שיחרור נמי וי"ל. ממש .קצת קשה הא אמרינן לקמן דף צ"א ע"א
)מר דרור( בברייתא כיצד תקע באזנו וחרשו פטור אחזו ותקע
באזנו וכו' .ודוחק לומר דרש"י להאי לישנא באחז
שם ד"ה ר"מ וכו' משום דאין לו כח לשחרר
קנין הגוף של אשה וכו' .עכ"ל .הק' מהרש"א מיירי ,דלא היה לו לסתום.
לפ"ז אמאי מוקי הך דאיש ואשה שמכרו וכו' כר"א )ברית יעקב – כת"י(
כיון דמצי אתיא נמי כר"מ וכו' ע"ש ול"נ שאין זו
קושיא כלל דאליבא דר"מ אם שחררו שניהם יחד שם ד"ה צרם .עי' רע"ב ד"ה צרם חשך ל"א פגם
את העבד או שמכרוהו שפיר עבדי דהא לא קאמרי תימא דלהאי לישנא אמאי מפרש מתניתין בבשת
התו' דאין לו כח לשחרר אלא אם רוצה האיש לחודיה הא בפגם איכא נמי צערו רפוי ושבת נמי
לשחרר בלא אשתו עמו אבל אם שניה' עשו מה אפשר דאית ביה ורש"י כתב צרם משך ובבכורות
שעשו עשוי אליבא דאמימר אפי' מכרו שניהם שמעתי לשון פוגם ע"כ ולדידיה אתי שפיר די"ל
דה"ק דהכא פירושו משך אבל בבכורות גבי מומין
כאחד לא עשו ולא כלום ודוק.
)בני יוסף( לשון פוגם הוא.
)בית דוד(
דף צ ע"ב תוס' ד"ה הקדש כו' והא דלא חשיב רבא מכר
שמפקי מידי שעבוד בעשה שורו אפותיקי
ומכרו .עכ"ל.
