Page 263 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 263
Pg: 263 - 9-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
דף צג ע"א שם כלבא בכנפיה גללי מבלע .הרב עיון יעקב
כתב דנ"מ בשעת הרעב מותר לאדם לאכול אפי'
גמ' אוי לו להצועק .כי על ידי צעקותיו מעורר דבר מאוס ולית ביה איסור דבל תשקצו עכ"ל ואני
דינים למעלה ,שאין זה רצונו ית' כי עוז וחדוה בעניי אומר דאי איכא פקוח נפש אפי' קדלי דחזירי
במקומו .זאת ועוד כשנתעורר דינים ,גם מעשיו של ואי ליכא פקוח נפש איכא איסור בל תשקצו
ואדרבא נימא דאשמועינן איפכא דוקא כלבא
הצועק נבדקים ,ואז אוי לו יותר מן הנצעק. בכפניה וכו' אבל לא אדם מישראל דא"ה נמשלו
ככלבין כמ"ש בתקונין .ואסמכיה אקרא נפש רעבה
)ראשית חכמה ש .הענוה פ"ו( כל מר מתוק ולא מאוס ומיניה דכלבא נכסף נכסף
שם ונתקיים בזרעה .כתב הרב עיון יעקב דמדה על גלל"י כס"ף.
טובה מרובה דהברכה מתקיימת בהם והקללה )פתח עינים(
בזרעם עש"ב וק"ק דהכא מפורש דמעיקרא כי לייט
אבימלך אזרעה לייט דקאמר שיהיו לה בנים כסויי שם השתא דקשישנא וחטאו לדרדקי .כמו
שפירש רש"י והק' הרב עיון יעקב דלמא מש"ה
עינים כמ"ש בש"ס. קודם מ"ת שתורתו דיליה יכול למחול כדאיתא פ"ב
)פתח עינים( דקידושין משא"כ לאחר מתן תורה שניתנה לנו אינו
יכול למחול וצ"ע עכ"ל ולק"מ דודאי תמיד נקראת
שם אמר רבי אבהו לעולם יהא אדם מן הנרדפין תורת ה' ואמרו פ"ק דע"ז בתחילה נקראת תורת ה'
ולא מן הרודפים .כאן הבן שואל מאי לעולם .ונ"ב, ובסוף שנעשה גברא רבה נק' תורתו כמ"ש
דמשום דלעיל קאמר רב חנין ,המוסר דין על חבירו המפרשים וע"ש בקדושין דף ל"ב בפירש"י .ותו
הוא נענש תחילה שנאמר וכו' ,וה"מ דאית ליה דאחר שהתפלל משה רבינו ע"ה אם אין פניך וכו'
דיינא בארעא ,להכי קאמר רבי אבהו לעולם ,דאף
דלית ליה דיינא בארעא אפילו הכי עדיף טפי ליה חזר הדבר לכמות שהיה ותימה על תמיהתו.
לאדם להיות מן הנרדפים ולא מן הרודפים .ורבי )פתח עינים(
אבהו בלפנים משורת הדין הוא דאיירי ,ומשנת
חסידים הוא דשונה כאן .א"כ אין מקום לדקדק רש"י ד"ה חמרא למריה וכו' היין של מלך הוא
והשותין אותו מחזיקין טובה לשר המשקה ולא
אמילתין ,ורבי אבהו אמר מיבעי ליה ,ודו"ק. למלך .צ"ע דרש"י ז"ל מחלפא שטתיה דהכא פירש
)דברי שמואל( הטיבותא הפך דברי התוס' ,ואלו בסנהדרין ]ק"ה
ע"ב[ והובא בע"י סי' רכ"ב גבי בכל אדם מקנא חוץ
תוס' ד"ה ור"י אומ' וכו' לשנויי מתני' קאתי מבנו ותלמידו ,פירש כדבריהם .וי"ל דאדרבה מכח
וכו' ופ"ה וכו' ודוחק הוא אלא נראה וכו' ובנזקי ההיא מימרא דבתלמידו אין אדם מקנא פירש הכא
ממונו אפי' וכו' ויש ספרים שכתוב בהן וכו' הסוגיא בענין אחר ,דאי הוי הטיבותא הכא מה
ול"ג ליה עכ"ל .דקשר דבריהם נראה לפי שיטת שסמכו בשתי ידיו ,היכי מייתי ראיה לעלמא דיותר
הרמב"ם פ"ה מה' חובל דס"ל דר"י לא קאי אמתני' נותן בעין יפה המשקה מהבעלים ממשה ,ושאני
אלא מלתא באפי נפשיה קאמר ובהכני ופצעני הוא
דקאמר אבל בראשי איברים אפי' אמר הן בניחותא במשה דיהושע ע"ה היה תלמידו והוא כבנו.
חייב וכמ"ש הרב המגיד שם ע"ש .ואפשר )הליכות אלי(
שהרמב"ם גורס במקום תניא נמי הכי כיצד הכני
וכו' ולגי' זו לעולם לא תוכל לפ' מלתיה דר"י אלא
