Page 267 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 267

‫‪Pg: 267 - 9-Back 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – בבא קמא‬

‫שם אבעיא אי ס"ל לר"מ קנסינן שוגג אטו מזיד‬        ‫כמקרקעי דמי וקרקע אינה נגזלת וא"כ בעבדים‬
‫או לא וכו'‪ .‬וקשה דאמאי לא יליף מהא דאמרי'‬        ‫אומר לו הרי שלך לפניך וכאילו אכתי ברשות'‬
‫בגטין דג"ן ע"ב דס"ל לר"מ דבדרבנן קניס שוגג‬
‫אטו מזיד ובדאורייתא לא קניס והשתא ניחזי אנן אי‬                                    ‫דמריה קיימא‪.‬‬
‫הלוקח מהגנב או הגזלן הוי אסור מדרבנן וכמו שנר'‬
‫מפשט לשון רבינו בספרו הקצר‪ ,‬א"כ שמעי' דקניס‬      ‫)סוכת שלום(‬
‫שוגג אטו מזיד ומאי יליף מהא דצמר הא מגטין נילף‬
‫להיפך ואי הלוקח מהגנב או מהגזלן אסור‬             ‫שם כי קא איבעי לן הכי איבעי לן כי ]קא[ קניס‬
‫מדאוריתא וכמו שנראה מפשט לשון הרמב"ם‬             ‫במזיד אבל בשוגג לא קניס וכו' ת"ש חמשה‬
‫בפ"ה מה' גזילה הלכה א' זו נמי קשה דמאי מסתפק‬     ‫גובין וכו'‪ .‬הרי דבשוגג נמי קניס‪ .‬וקשה בין לבעיין‬
‫הש"ס הא מדאוריתא אמרינן התם דלא קניס ואמאי‬       ‫בין לפשטן תפשוט דבמזיד דוקא קניס‪ ,‬והראיה‬
‫לא יליף מהתם‪ .‬וכבר היה אפשר לומר אי אמרינן‬       ‫דנקט רבי מאיר בגזלן גופיה דודאי גזלן תמיד הוא‬
‫דהוי איסורו מדרבנן לא הוה מצי למילף מהתם‬         ‫מזיד ולא משכחת ביה שוגג‪ .‬ואם איתא דאף בשוגג‬
‫דהתם הוא דקניס בדרבנן משום דהתם מיירי דידע‬       ‫קניס‪ ,‬לישמעינן רבותא רבי מאיר‪ ,‬אפילו בלוקח‬
‫הדין דבשבת אסור לבשל אלא דשכח ההי' קנסינן‬        ‫מגזלן והשביחה אצל לוקח‪ ,‬דלא קני ונגזל מוציאה‬
‫כיון דידע הדין הו"ל למידק משא"כ הכא דאעיקרא‬      ‫מידו‪ ,‬דאז משמע בין אם הלוקח היה שוגג שלא ידע‬
‫נראה לו דמותר והאי הו"ל למידק הילכך לא‬           ‫אם היתה גזולה או לא‪ ,‬משא"כ השתא דאשמועינן‬
‫קנסינן‪ .‬ואי אמרינן דהוי איסורו מן התורה י"ל התם‬  ‫זה בגזלן משמע דוקא גזלן דסתמו הוא מזיד‪ .‬ואפשר‬
‫לא קניס כיון דהדין ידע אלא שהשכחה מצויה ושכח‬     ‫דלא קשה מידי דלעולם אפילו בשוגג קניס‪ ,‬ומאי‬
‫מה הי"ל לעשות משא"כ הכא דלא ידע הדין ומשום‬       ‫דלא נקט מילתיה רבי מאיר בלוקח‪ ,‬משום דאי הוה‬
‫הכי פשע הילכך קנסינן דהי"ל לשאול הדין ומסיק‬      ‫נקט מילתיה בלוקח‪ ,‬הוה אמינא דוקא לוקח קנסינן‬
‫הש"ס דאפ"ה לא קנסינן‪ .‬אלא דכ"ז ניחא למ"ש‬         ‫ליה דליהדר שבחא‪ ,‬דלא שייך ביה תקנת השבים‪,‬‬
‫הרא"ש ז"ל והביאו הרב בא"ז דמ"ש בגמ' מאי לאו‬      ‫אבל גזלן הוה אמינא דסבר רבי מאיר דזוכה בשבח‬
‫בע"ה דלא ידע הדין הוא בדוקא אבל לפי מ"ש‬          ‫משום תקנת השבים‪ ,‬קא משמע לן‪ .‬ועוד י"ל דהא‬
‫הרשב"א והביאו הר"ב בא"ז דל"ד אלא ה"ה אי ידע‬      ‫דלא נקט רבי מאיר מילתיה בלוקח‪ ,‬להודיעך כחו‬
‫ושכח כהא דגטין קשה דמאי שנא‪ .‬ונראה דלזה בא‬       ‫דרבי יהודה‪ ,‬דאפילו בגזלן גופיה לא קניס‪ ,‬ולעולם‬
‫רש"י בד"ה צבעו כו' דלא ידע דאסור לשנות ולא‬       ‫דרבי מאיר בכולהו קניס אפילו בלוקח‪ .‬ועוד י"ל‬
‫כתב דשכח ודוק ועיין בלשון רש"י בע"א דה"א‬         ‫דהא דלא פשיט דדוקא בגזלן שהוא מזיד קניס‪,‬‬
‫בשוגג דנראה הפך ממ"ש הכא בד"ה צבעו ועם‬           ‫משום שהפשטן הוה ידע הברייתא דקתני חמשה‬
‫שיש לדחוק בלשון רש"י דלעיל כמ"ש המעיין מ"מ‬       ‫גובין מן המחוררין‪ ,‬דמשמע מינה דאפילו בשוגג‬
‫פשט לשון רש"י לא נראה כן ודוק‪) .‬א"ה עיין להרב‬    ‫קניס‪ ,‬ולהכי פשיט דאפילו בשוגג קניס מההיא‬
                                                 ‫ברייתא‪ ,‬ולא רצה לפשוט איפכא דלא קניס בשוגג‪,‬‬
                        ‫שרשי הים דפ"ט ע"א(‪.‬‬      ‫דאז תיקשי ליה ברייתא דחמשה גובין‪ ,‬דדחיקא ליה‬
‫)אבני שהם(‬                                       ‫לתרוצה כדמתרץ הגמרא הכא ]צ"ה ע"ב[‪ ,‬דאיירי‬

‫תוס' ד"ה חמשה גובין וכו' ומהכא קשה‬                                           ‫בתלמיד חכם דידע‪.‬‬
‫לשמואל דאמר בפ"ק דמציעא אומר היה ר"מ‬
‫שט"ח שאין בו אחריות נכסים אין גובה לא כו'‬        ‫)ברית יעקב(‬
‫עכ"ל‪ .‬וצ"ע דמאי קושיא הא ההיא מוכח התם‬
   262   263   264   265   266   267   268   269   270   271   272