Page 270 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 270
Pg: 270 - 9-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
ודוחק לומר דיין והוחמץ דבמתני' כשהוקר החומץ מפ' המקבל ונוכל לומר דאף בעשאו אפותיקי לא
ועמד על דמי היין או יותר ומש"ה משלם כשעת יתן ההוצאה ללוקח כיון דמסיק שיעור ארעא
הגזלה ולפעמים מרויח הגזלן וברייתא מיירי ושבחא ושפיר פריך בבכורות ונ"ל דכוונת
כשהחמיץ והוזל כירד מערכו ומש"ה אומר לו מהרש"א ז"ל דתקשה למסקנא דהתוס' מאי פריך
הש"ל דמ"מ אי איתא בגירסת הברייתא ליין נוקמה באפותיקי והיא קושייתו שהק' כאן אלא ע"כ
והחמיץ אומר לו הש"ל כדמוכח מן הסימן שעשו דלא מיתוקמא באפותיקי באיזה הכרח ולמה שהק'
בעלי התלמוד עלה דברייתא קשה דאמאי לא פריך מהרש"א כאן נוקמה באפותיקי ע"ש י"ל דמשמע
עלה ומשני כדכתיבנא ואפי' ביד לא ראיתי שעשה ליה להגמרא דמתני' דקתני אין האשה נוטלת בשבח
שום חלוק וצ"ע לע"ד ומפי' נמוקי יוסף ז"ל ג"כ משמע אפילו השבח היתר על היציאה ואי
משמע דלא הוה גריס בברייתא יין והחמיץ שזה באפותיקי אינה נותנת אלא היציאה כדין היורד
לשונו ומתני' דקתני משלם כשעת הגזלה בהרקיבו לשדה חבירו .ובהכי י"ל גם מה שהק' מהרש"א
נוקמה בדלא שוה שיעור ארעא ע"ש דאף אי מוקמי'
כולן מיירי שהוא היזק ניכר כיין והחמיץ ע"כ. ליה בדלא שוה אכתי ק' אמאי אינה נוטלת השבח
)מלאכת שלמה( היתר על היציאה .מיהו בזה י"ל דביתמי ובדלא שוה
שיעור ארעא ושבחא לא שקיל ב"ח אפילו השבח
גמ' ורב שביק רבנן ועביד כר"מ .ק"ל אמאי לא היתר על היציאה דכרעא דאבוהון נינהו ולא דמי
הקשה כן בגיטין דנ"ב ע"ב על ר"ח בר אמי שאמר
משום שמואל הלכה כאבא שאול איך שביק רבנן ללוקח.
ועביד כאבא שאול וצ"י. )משמרות כהונה(
)ויאמר שמואל(
תוס' ד"ה ועבדא זוזי כו' דלא גרע מנסרים דף צו ע"ב
ועשאן כלים כו' .וצ"ע דודאי דכוונתם היא דלא
גרע מגזל נסרים משופים ועשאן כלים דקני אע"ג מתני' פירות והרקיבו .כשהרקיבו כולן אבל
דהוי שנוי החוזר דאם מיירי בעצים דעלמא מאי הרקיבו מקצתם אומר לו הש"ל כך נלע"ד שצ"ל
ראייה מייתי משם אלא ודאי כדכתיבנא וא"כ ק' בפי' רעז"ל דהכי מוכח בגמ' וכן מבואר ג"כ בפי'
דהך סברת אביי בריש פרקין אבל רב אשי ס"ל הרמב"ם ז"ל גם ביד ובכל הפוסקים ,וז"ל נמוקי
דאם גזל נסרים משופין ועשאן כלים לא קני והלכת' יוסף ז"ל הרקיבו מקצתן כיון דאורחייהו בהכי
כוות' וכדכתב הרא"ש וסברא הוא דרב אשי בתרא כהיזק שאינו ניכר חשבינן להו ואומר הש"ל והוי
הוא וקי"ל הלכתא כבתראי ושוב ראיתי דהגאון כחמץ בפסח ובכל הני דסיפא דמתני' ומתני' דקתני
מהרש"ל הקשה זאת הקושיא וכן ראיתי דהב"י בסי' משלם כשעת הגזלה בהרקיבו כולן שהוא היזק ניכר
ש"ס כתב דברי הרשב"א דדחה דברי התוס' מטעמא כיין והחמיץ מיירי ע"כ .אלא דקשה לע"ד כי היכי
דכתיבנא וז"ל דהתוס' ס"ל למפסק כאביי דריש דפריך בגמ' מפירות והרקיבו דבמתני' קתני משלם
פרקין וכר"י בדף צ"ד דכיון דהוו בתראי דחינן רב כשעת הגזלה ובברייתא קתני אומר לו הש"ל ומשני
אשי מקמייהו )וכו'( ]וכן[ משמע משיטת רבינו פרץ לה אמאי לא פריך נמי מיין והחמיץ דבמתני' קתני
ומצאתי און לי בלולב הגזול דף ל' ע"ב בסוף ד"ה משלם כשעת הגזלה ובברייתא קתני אומר לו הש"ל
וליקנינהו בשינוי השם כו' )דכ"ש( ]דשם כתבו[ דהתם משמע דלא שייך לשנויי כאן כשהחמיץ כולו
בהדי' דשינוי החוזר קני וכ"כ שם פסקי תוס' ע"ש וכאן כשהחמיץ מקצתו אלא אם גזל שני כדים או
שנאמר דיש לחלק בין החמיץ הרבה להחמיץ קצת
ועיין מהרש"א כאן.
