Page 275 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 275
Pg: 275 - 9-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
בשעת נפילה דליכא שבחא אבל אם הקדיחו לאחר שם מאי לאו דיהיב להו עצים וכו' .הק' הרב אליה
נפילה משלם דמי צמרו ושבחו די"ל דתיכף ומיד רבה ז"ל וז"ל ,ק"ק דילמא חייבין דמי עצים קאמר
בצד זה כתב דאין אומן קונה בשבח כלי ולזה לא הוא קודם שתקנו כמו דמשני אח"כ בשעת נפילה
הוצרך לבאר זה דפשיטא הוא דבכל גוונא דאיכא קודם שהשביחו עכ"ל .ולי נר' דלא מצי לתי' הכי
שבח משלם לו דמי שבחו ולישנא דמתניתין נקט דמים עצים קאמר ולעולם לאחר שהשביח,
דבשלמא לקמן קאמר בהדיא הנותן צמר לצבע
ותו לא ועיין בלח"מ וק"ל. והקדיחתו יורה נותן לו דמי צמרו מדקאמר דמי
)בני שמואל( צמרו יכול למידק דמי צמרו אין דמי צמרו ושבחו
לא אבל הכא איך יכול לו' דחייבין לשלם דמי עצים
רש"י ד"ה ואכפייה וכו' .י"ל מנ"ל לרש"י לומר דוקא והא סתמה קאמר דמשמע אפי' דמי שבחו
כן דילמא בגדלותו ומה שהוצרך רפרם לכפותו ולכך מק' שפיר .ותו מאי האי דקאמר או קודם
משום דר"א לא הוה דאין דינא דגרמי וכי תימא שהתקינו כמו דמשני אח"כ בשעת נפילה קודם
היאך ר"א שרף שטרו של חבירו דילמא בשוגג עבד שהשביח דלפי דעתי הקלושה דזה א"א לשינוי הכי
ואדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד ומיהו אי ס"ל דאי משני הכי א"כ מתני' דחייב הוא קודם שהתקינו
לרש"י דמאן דדאין דינא דגרמי לא הוי אלא מדרבנן דוק מינה דאי לאחר שהתקינו משלם לו דמי עצים
י"ל דה"ט שהוצרך לפרש דבקטנותו היה דאי ושבחו וא"כ עדין ק' לרב אסי דאמר אומן קונה
בגדלותו ששרף בשוגג לא הוה כייף ליה אבל אם בשבח כלי ואינו משלם ואי תידוק מינה דאי לאחר
בקטנותו עשה ובמזיד כיון דבכה"ג בגדול היה חייב תקונו פטור על התקון וא"כ מאי משני דחייב קודם
שתקנו ועל העצים דוקא חייב לישמועי' אפי' לאחר
לכך כפאו אע"ג דבילדותו הוה. התקון דאינו חייב כי אם על העצים וכ"ש קודם
)מלחמת מצוה( התקון אלא ע"כ דנידוק הא אחר התקון חייב על
התקון וכמו שדייק לקמן במלתיה דשמואל דאמר
דף צט ע"א הכא במאי עסקי' בשעת הנפילה אבל הקדיחו לאחר
הנפילה מאי נותן לו דמי צמרו ושבחו וא"כ עדין ק'
גמ' אמר שמואל הכא במאי עסקינן כגון
שהקדיחו בשעת נפילה דליכא שבחא .קצת קשה, לרב אסי ודו"ק.
דמ"מ תיקשי מהא דתנן בסיפא ]לקמן ק' ע"ב[, )ימי אברהם(
צבעו כעור אם השבח וכו' ,אלמא דאיכא שבחא,
ואפילו הכי תנן שאם השבח יתר על היציאה נותן שם אמרי פרושי קא מפרש כיצד נתן לאומני'
לו את היציאה לבד ואותו יתרון שבשבח יטלנו בעל כגון שנתן וכו' .ע"כ .כתב הרמב"ם בפ"י מהלכות
הצמר ,ואי אומן קונה בשבח כלים לא יתן לו כי אם שכירות דין ד' נתן לאומנין לתקן וקלקלו חייב
דמי צמרו לבד .וי"ל דשאני ההיא דקנסא הוא לשלם כיצד נתן לחרש שידה תיבה ומגדל וכו' שאין
דקנסוה רבנן ,דכיון דמזיק בכוונה הוא ,לפיכך ידו האומן קונה בשבח כלי נתן הצמר לצבע והקדיחתו
על התחתונה לדברי הכל ,אפילו לרבי מאיר דפליג יורה נותן לו דמי צמרו עכ"ל .יש לדקדק קצת כיון
בסיפא הכא מודה .וכן פירש רע"ב ז"ל ]משנה ד'[ דפסק דלא כרב אסי דאין אומן קונה בשבח כלי
בהדיא וז"ל :צבעו כעור ,שצבעו בפסולת של צבע אמאי נקט בלישניה בפירושא דמתניתין כרב אסי
ומזיק בכוונה הוא ,לפיכך ידו על התחתונה לדברי דתני והדר מפרש ויש ליישב ועוד יש לדקדק דכיון
דפסק דאין אומן קונה בשבח כלי אמאי לא ביאר
הכל. דדוקא הא דנותן לו דמי צמרו דוקא שהקדיחו
)ברית יעקב – כת"י(
