Page 278 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 278
Pg: 278 - 9-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
רש"י ד"ה צבעו כאור וכו' ומזיק בכוונה הוא דאמ' שמואל מאן דאית ליה האי סברא ר"מ וכו'
לפיכך ידו על התחתונה לד"ה .ובד"ה נותן לו וכו' ואמרו הי ר"מ וכו' והביאו זאת המשנה בעצמה
ודמי צמרו לא אמרי' דניתיב וכו' וליכא שינויא וליכא למימר דלעיל לא שייך האי תירוצא דאין
דנקניה עכ"ל לכאורה ק' דכיון דמזיק בכוונה הוא הצבע קולט אלא לאחר ב' וג' ימים דבשלמא כאן
אפי' שינה אית ליה לר"מ דלא קני כדאמר לעיל דף כיון שלא נעשה הנזק מיד לא מיקרי דינא דגרמי
צ"ה אליבא דר"מ דבמזיד קניס ולא קני אבל לא אבל לעיל דאמ' שמואל דר"מ סבר אפי' שוגג או
בשוגג וא"כ למ"ל למימר דלא קני כיון דאין כאן אנוס חייב דהו"ל למירמי אנפשיה מאי שייך אם
שנוי .ונר' דלא קניס ר"מ אלא במזיד כמו גזלן נעשה הנזק מיד או לאחר זמן זה אינו דהל"ל תימא
דחוטא הוא אבל בצבעו כאור דלאו חוטא הוא לא בלא י"ל כארחייהו בכמ' דוכתי ולפי מה שכתבתי
וא"כ אם שינה ודאי קני אלא דהכא לא שינה אלא לעיל דאנן בשיטת איכא דאמרי קיימינן דר"מ
דק"ל לרש"י שנראה דבבא זו אתיא אפי' לר"מ במזיד קניה בשוגג לא קניה כדאית' לעיל ד' צ"ה
וא"כ לר"מ למה ידו על התחתונה נהי דלא שינה לק"מ דכיון דבשוגג איירי ר"מ שייך לאקשויי כאן
ולא קנה השבח לפחות יתן לו שכרו משלם ולכן וכאן ומשני אע"ג דשוגג הוא סוף סוף בידים עבד
כתב דכיון דמזיק בכוונה קנסי' ליה לענין זה שיהיה
ודו"ק.
ידו על התחתונה ודו"ק. )משחת אהרן(
)בני יוסף(
שם ד"ה מחיצת וכו' וי"ל דההוא תנא דפ'
שם ד"ה רבי יהודה אומר וכו' ואם ירצה לתת המניח וכו' .עכ"ל .הר"ם בפ"ח מה' נ"מ פ' שחטו
שכרו .קשה לי אמאי לא פירש"י לעיל בצבעו כעור גובה מבשרו ולא כ' דמשלם ההיזק אף דפ' כמאן
כמ"ש אי השבח יתר וכו' וי"ל כמ"ש מהרש"א אטו דדיין דינא דגרמי בשורף שטרותיו של חבירו וצ"ל
דשאני שורף דברי היזיקא אבל שחטו לא ברי
בשופטני עסקינן מתני' ופשוט ודו"ק. היזיקא דאפשר דסגי בבשרו והגמ' לעיל לא אמר
)פרדס רימונים( אלא דלא שמעי' שחטו משורף דיש להפך הסברא
ולעולם דיש לומר הסברא להפך וע"ש להלח"מ ז"ל
תוס' ד"ה אומר לו וכו' וא"ת אי במי פירות אבל התוס' לא ס"ל כן ולשיטת הר"מ ק' קושית
איירי היכי מדמי וכו' דמ"פ פסולין מדאוריתא התוס' הלזו ואין לתרץ דתליא בפלוגתא דדבר
עכ"ל .י"ל דמאי קושיא והלא מדאוריתא ראשון הגורם לממון שהרי הר"מ פ' דבר הגורם לממון לאו
ראשון בטיל ומדרבנן הוא דהחמירו מי פירות כממון ופ' דחייב בדינא דגרמי .ודע דאין להק'
דגריעי כמ"ש התוס' בסמוך לכך בעו רובא .ושו"מ מההיא דשחטו למ"ש התוספות בד"ה טיהר
שכ"כ התוס' ביבמות פרק הערל ד"ה נתן סאה וכו' דהכהנים שפיגלו דחייבין לכ"ע משום דמזקי גוף
הממון דההיא דשחטו שאני דמזיק שעבוד בעלמא
ע"ש. ולא גוף הממון של הניזק ול"ד להכהנים שפיגלו
)גור אריה(
וכו'.
שם ד"ה אם השבח כו' מפרש בירושלמי מיהו )משמרות כהונה(
השבח יתר על היציאה בר נש דיהיב ליה
לחבריה חמש מינוי צמר וחמש מנוי סמנין כו'. דף ק ע"ב
ע"כ .ק"ק אמאי אמר הכא דלא יתן לו אלא דמי
צמרו דהא ליכא למימר הכא אומן קנייה בשבח כלי
כיון דסמנין דב"ה הוא דמשבחי לה וצבע שכיר
