Page 282 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 282
Pg: 282 - 9-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
היא באמירה דהא בלא ע"מ אמרי' ברישא דידע וחטי' כיון דל"ל שליחותי' קעביד .ומזה יתיישבו לך
מוכר דמשום פנחיא בעלמא הוא ואפ"ה מצי דחי דברי הרא"ש שכת' ולית' לחוכא דבני מערבא אלא
ליה עניינא עבד לך בהדיה ג"כ כשא"ל ע"מ והודיעו דלא בעי' שיודיעו ואע"ג דר' אבא דקא משני הך
בפי' לישנא יתירה לטפויי אתא וזה"ש להכי טרחי שנוייא אליבא דבני מערבא ר"ל אליבא דדין דבני
וכו' וא"כ הא דקאמר תלמודא דאמרי קמי סהדי חזו מערבא דבעי' שיודיעו ונקט ר' אבא ולא ר' אבהו
וכו' לאו בפי' אתמר אלא מכללא דמשום זה הוא משום דר' אבא ס"ל אפי' לא שינה אפי' חטי' וחטין
שמודיע ובין ברישא ובין בסיפא ידעי' אלא בעינן שיודיעו מיהו ר' אבהו ס"ל בלא שינה לא
דברישא לא אמר בפי' ובסיפא אמר בפי' זוהי דעת צריך שיודיעו ולכך תריץ דדוק' בצבע דליכ' בעל
המעות ]שהבעל הוא נותן המעות משלו[ וכחילוק
הרמב"ם ז"ל ודוק. רבי' פרץ והשתא תוכל לפרש הסוגיא כרבי' פרץ
)גפן פוריה( וכן פי' הרא"ש הובא בש"מ ועיין ביש"ש מה
שהקש' על הרא"ש ולפי דרכנו לק"מ ודו"ק היטב.
תוס' ד"ה התם אמנה וכו' דהכא בשמעתין מוכח )חלב חיטים(
דאפילו זוזי וכו' ,יש מקשים דהכא איירי בזביני
וההיא דרבי ינאי בהלואה דומיא דבריתא ,וי"ל דף קג ע"א
דכיון דאמר בגמ' רב לטעמיה משמע דלרבי ינאי
הוה מותר לקבל זוזי ולא שנא בין מכר להלואה גמ' מצי א"ל מידע ידעת וכו' .הר"מ בפ"ב מה'
דאם לאו כן מאי קאמר רב לטעמיה התם בהלואה שלוחין כ' כ"ז בלא הודיעו אבל כי הודיעו וא"ל
הכא זביני אלא ודאי בזביני נמי אסר רב .ומיהו לעצמי אני קונה כופין ע"ש וצ"ל לפ"ז דמ"ש בגמ'
קשה דנימא דכי פי' רש"י כן היינו בהלואה דומיא מידע ידעת היינו ידיע' מאחרים ולא דהודיעו הוא
דבריתא אבל בזביני מודה דאפילו זוזי מותר בעצמו או שמא ידעת דא"צ לאוקמה בהודיעו אפי'
לבני מערבא ודוקא לעיל הוא דפריך דמאי אי הא
כדמוכח בשמעתין וצ"ע. אפי' כתב לו ריש גלותא לא מהני דריש גלותא לא
)אמרי בינה( קנה והוא נמי לא קנה משום מי הודיעו אבל הכא
הרי כותב לו המוכר וקונה הוא מעכשיו בכתיבת
עמ' קג ע"ב המוכר עצמו וס"ל להר"מ דכולה סוגיין בלא
הודיעו ומ"מ ק' אמאי לא כתב בתנאי גמור ואפי'
גמ' אי רבי טרפון אע"ג דאישתבע וכו' .קצת אמר לעדים וע"ש להכ"מ ז"ל ומ"ש המש"ל
קשה לעולם רבי טרפון ולא קשה ממתני' משום בכוונתו ק' דא"כ ברישא אמאי נקט הר"מ לא
דמודה רבי טרפון בבא לצאת ידי שמים דנותן לכל הודיעו אפי' הודיעו אי לא אמר לשון אקנה אין
אחד ואחד .ואין לומר דמתני' דידן לאו בבא לצאת
ידי שמים איירי ,דבא לצאת ידי שמים היינו שבא כופין וכן יל"ד בדברי הרי"ף ז"ל עיין שם.
מאליו ומודה שגזל בלא שתבעוהו ,כברייתא דרבי )משמרות כהונה(
טרפון דקאמרה מודה רבי טרפון באומר לשנים
גזלתי וכו' ,דהא בפרק המפקיד )דף ל"ז ע"א( תוס' שם לא צריכא דא"ל לסהדי קמי דידיה וכו' ,הנה
ד"ה התם דקא תבעי ,הקשו שם על סוגיא דהכא, הרמב"ם בפ"ב מה' שלוחין לא הצריך שיאמר לשון
דפריך ש"ס ורבי טרפון מכדי וכו' מאי איריא נשבע זה אלא כיון שהודיען דמשום אימה קא עביד צריך
אפילו לא נשבע נמי וכו' ,כתבו שם וז"ל :וא"ת וכו' לכתוב לו שנית ,ומרן ב"י הניח הדבר בצ"ע,
ומאי פריך ,והא אוקמיה ברייתא דמודה רבי טרפון והנלע"ד לומר דהרמב"ם מפרש דעיקר הקפידה
בבא לצאת ידי שמים ומתני' דהתם איירי מדינא.
