Page 281 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 281
Pg: 281 - 9-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
בע"מ והכי משמע בגמ' ממה שאמרו דאדעתא דהכי פירות לאו לאכילה קיימי דמסתבר טפי דלאכילה
הוא מה שקנה הקרקע ואפי' שלא התנה תנאי גמור קיימי אבל השתא דכתב לכם לכל צרכיכם מצינן
ואפ"ה כפינן למוכר בגלוי דעת הקונה זהו כונת שפיר למימר דלאו לאכילה קיימי ודוחק ויפה כתב
הרמב"ם בפי' הסוגיא ומה שלא הזכיר הרמב"ם מה רש"י בסוכה דף מ' ע"א דטרח ליישב גרסא זו ולא
שיאמר לעדים נראה דלא קשיא דכיון שגלה דעתו
הקונה למוכר והמוכר מודה דהכי הוה עובדא בזה יכל ע"ש.
מספיק לחייב למוכר שיכתוב לו שטר אחר כיון )זרע יצחק(
דלא איברו סהדי אלא לשקרי ודוק ודברי השה"ג
שם בא"ד וזו שמעתי וכו' עכ"ל .משמע לפי
צ"ת. שיטה זו דאפירות דחיילא עלייהו שביעי' כבר לכ"ע
)שביתת יום טוב( לא תהני מהם אלא הנאה שהנאתן וביעורן שוה
וכמ"ש בדבור הקודם ואי הכי ק"ל איך כתב לעיל
תוס' ד"ה מי וכו' ואם נפרש וכו' וחוזר המקח )קא ,ב( בספיחי סטים בד"ה יש להם וכו' אבל
כמו מקח טעות וכו' עכ"ל .ולפ"ז מאי דמקשי' בני מותרין הם להסיקן קוד' זמן הביעור וכו' דהא הסיק
מערבא וכי מי מודיעו אפיחתו פיחתו לו נמי קאי
אבל רש"י דפי' דהותירו הותירו לאמצע מקשי' ע"כ אין הנאתו וביעורו שוה ויש ליישב.
דס"ל כפי' קמא דקנה השליח ונ"ל להוכיח שכן )בני יוסף(
עיקר ממתני' במעילה דף כ"א ע"א דתנן נתן ב'
פרוטות לשליח לקנות לו אתרוג וקנה באחת אתרוג דף קב ע"ב
ובאחת רמון ר"י אומר בעה"ב לא מעל שהוא אומר
אתרוג גדול אני רוצה אבל השליח מעל והשתא אי גמ' ת"ר הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין כו'
איתא דכל ששינה ולא קנה בעה"ב אף השליח לא אמ' אביי ה"ק כו' ואם אמר ע"מ כן כופין את
קנה משום דלא נתכוון לקנות הרי המכר בטל ולא המוכר למכור .וכתוב בשלטי הגבורים וז"ל ומן
התימא על הרמב"ם בפ"ב מה' שלוחין שלא הזכיר
יצא מרשות הקדש ואמאי השליח מעל. זה שיועיל מה שאמר לעדים דוקא אפי' לא אמר
)משמרות כהונה( למוכר ואפי' לא אמר ע"מ אלא כתב וא"כ התנה
עמו בתחילה ואמר כו' דמשמע דאין כופין אותו אם
שם ד"ה שאני חטים וחטים וכו' תימא אמאי לא התנה עמו בפי' והוא תימא דא"א לומ' שיחלוק
איצט' לאתויי וכו' וי"ל דבריית' מצינו לאוקמי על תלמוד ערוך וצ"ע עכ"ד .ואמינא דכונת
בשהודיעו וכו' עכ"ל .עיין ברבינו פרץ מה שפי' הרמב"ם הוא דלאו תנאי גמור הוא מה שהתנה עם
בשמעתין ולשיטת רבי' פרץ לק"מ קו' התוס' ע"ש המוכר אלא פירש הכי שאם התנ' ור"ל בגלוי דעתו
אך לשיטת התוס' הוי פי' דשמעתא כך הוא אי הכי למוכר שלעצמו הוא מה שקונה אבל רוצה לכתוב
דבריית' מיירי בלא הודיעו אפי' חטי' וחטי' נמי אלא השטר בשם אחר אפ"ה כפינן למוכר שיכתוב לו
ע"כ דברייתא מיירי בהודיעו ובא ר' אבהו ליישב שטר אחר זהו כונת רבינו ודלא כמו שהבין הרב
דמאי קושי' היא זו דחטי' וחטי' לא צריך לאוקמ' שה"ג ובהכי ח"ו דהוו דבריו הפך תלמוד ערוך דאם
בשהודיעו דאיכא למימ' שליחות' קעביד תדע וכו' היה דבתנאי גמור קאמר הול"ל ואם התנה בע"מ כי
מיהו רבי אבא דלית ליה שליחות' קעביד ומיישב היכי שיחשב תנאי גמור ולא לומר שאומר למוכר
כל המקדיש נכסיו וכו' ודאי אית ליה בדין כבני לעצמי אקנה והשטר יהיה על שם לוי דכל זה אינו
מערבא דבעי' שיודיעו אלא דס"ל דבריית' מיירי מספיק לשיתחייב המוכר משום דלא הוי תנאי גמור
כשהודיעו דאי לאו הכי תיקשי אי הכי אפי' חטי' שיחזור ויכתוב לו שטר אחר בשמו כיון שלא התנה
