Page 249 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 249
Pg: 249 - 8-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
קתני תרתי נותן לגדול דמי בושתו של קטן ונותן דדילמא איניש שמע באפוקי קלא בישא ולא שמא
לבן חורין דמי בושתו של עבד ומסתמא תרווייהו בפיוסי ולא נפק מידי חשדא הרי דהוצאת ש"ר גדול
בחדא מחתא ,וכי היכי דדמי בושתו של קטן היינו עונו ואין לו מחילה עולמית וכו' ע"ש ועיין בתשובת
אף למיתב ליה וכדאיתא בסמוך בגמרא הכי נמי רש"ל סי' ק"א ונראה דלמאי דכתבינן היינו דמסיק
בעבד היינו נמי למיתב ליה ,מיהו בר מן דין מיקש הכא ופשיט בכגון שסכו נשא דלא הדר נמצא דאינו
נמי קשיא לן בגווה דכיון דאמרת דרבי יהודה היא חייב בה' דברים אלא היכא דהזיקו באבר שאינו
דאמר אין לעבדים בושת ,נמצא שזה שנתכוין חוזר וע"ז כתבו כל הני רבוותא דאם הזיקו בנזק
לבייש את העבד הוי כמי שלא נתכוין לבייש כלל הגוף אף על פי שנתן לו דמים חייב לפייס הנחבל
ואף על גב דבייש את בן חורין אמאי חייב כלל הרי וכן אם הזיקו בחירופים וגידופים נמי חייב לפייסו
לא נתכוין לבייש ,ומאי שנא מישן שבייש דפטור אבל אם הזיקו בהוצאת ש"ר הו"ל כמזיק אבר
לפי שלא נתכוין הכא נמי כמי שלא נתכוין הוא דהא שאינו חוזר כן זה אם רצה לנטור איבה ואין רצונו
לחמור בעלמא היתה כוונתו ,ועם היות שלא נעלם
מה שכתבו התוספות ז"ל )ד"ה אבל( דלא דמי למחול יכול.
לנתכוון להרוג את הבהמה כו' דהתם איכא קרא
בבלי דעת )דברים י"ט ד'( והכא ליכא קרא ולא )סוכת שלום(
ילפינן מהתם ,דהא לרבי שמעון מיבעי קרא לפטור תוס' ד"ה נהי דנזק וכו' ועוד דלעיל אשכחן
נתכוון לבייש את זה ובייש את זה כו' עיין שם ,ברם דחייב ריפוי שלא במקום נזק וכולי עכ"ל.
אני בעניי לא ירדתי לסוף דעתם דמאי קאמרי דהכא כוונתם מבוארת למבין שבאו להביא ראיה למה
ליכא קרא ,הא שפיר איכא ההוא קרא גופיה שכתבו לחובל בחרש שלא יפטר מריפוי ודברי
דמיבעי לרבי שמעון לפטור נתכוון לבייש את זה
כו' ,לרבנן מוקמינן ליה לכשלא נתכוון לכלל כגון מהרש"א תמוהים.
ישן שבייש והוא הדין נמי אם נתכוון לבייש את )מעיני הישועה(
הבהמה ובייש את האדם ,ולרבי יהודה נימא ודאי
דהוא הדין שיהיה בכלל זה לפיטור נתכוון לבייש דף פו ע"א
את העבד ובייש בן חורין דלדידיה מאי שנא מבהמה
וכלהו נפקי מקרא דושלחה ידה והחזיקה )שם כ"ה גמ' מני מתני' לא רבי מאיר וכו' .תימה דאמרינן
י"א( ,הילכך אמינא דלא ניחא ליה לש"ס בהך בסמוך דרבי מאיר מודה שדמי בושת הקטן אינו
תירוצא ומשני בענין אחר דאפילו תימא רבי מאיר כגדול ואם כן לעולם ר"מ היא והכל לפי המבייש
ומאי קטן קטן ממש ,ואמנם תירוץ זה נמי אין לו והמתבייש דקתני מתני' היינו בערך גדול וקטן .וכי
סמוכות דמאן אמר דלרבי מאיר יש חילוק בין גדול האי גוונא מוקמינן לה כר"ש והכל לפי המבייש
ממש לקטן ממש ,אפשר דכי היכי דלא מחלק רבי דקתני היינו עשיר כבן חורין שירד מנכסיו וכו'
מאיר בין עשיר בן טובים לעני ונבזה אף על גב דאי אע"ג דבמתני' לא מדכר מידי הכא נמי נימא הכי
אפשר להכחיש שבושת העשיר והבן טובים גדול
מבושת הבזוי ואפילו הכי לא חילק רבי מאיר ,הכי וצ"ע.
נמי אפשר שלא יחלק בין גדול לקטן אף על גב )אמרי בינה(
דבושת הגדול מרובה ,ועוד דמאן פסיק לן שהגדול
בשנים בושתו מרובה מהקטן בשנים אטו לא שם כי קאמר רבי יהודה אין לעבדים בושת
משכחת לה קטן חריף יניק וחכים דודאי בושתו למיתב להו אבל למישם שיימינן בהו ,ואי בעית
אימא אפילו תימא רבי מאיר וכו' .מלבד דלישנא
דברייתא לא משמע כפי התירוץ הראשון ,דהא
