Page 27 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 27
Pg: 27 - 1-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
דקאמר דכלהו אצטריך משום עכ"ל .הרי היא גמרא או עינו כתיב .ואפשר לומר דכוונת הרב היכא
לפניו אצל מה שכתבו התוספות שהביא הוא ז"ל דסימא עינו ושינו דאמרינן לקמן במרובה דף ע"ד
שהקשה הך קושיא ותירצו יפה יפה וצ"ע ואפשר ע"ב דיהיב דמי שינו דתחת עינו כתיב ולא תחת עינו
ושינו וכן הכא אבל עדין קשה דמ"מ דאם כוונת
דלא הוה גריס כן בגמרא. הרב בהכי איירי הרי בכלל נזק הן ונזק הא תנא ליה
)בני שמואל(
ודוק.
רש"י ד"ה ליכתוב רחמנא תרתי וכו' דכי פרכת )בני שמואל(
מה לקרן וכו' .יש לדקדק דהואיל ורש"י בתחילת
דבריו נקיט לא הרי אליבא דשמואל דסבר מבעה זה רש"י ד"ה עדים זוממין דממונא הוא דכל
השן ,א"כ הרי כבר קאמר לעיל דשמואל אית ליה המשלם יותר על מה שהזיק כגון כפל ותשלומי
דשור לרגלו וקרן אתי ממילת כשהזיק וכו' ,וא"כ ד' וה' קרי קנס וכו' .והק' הרב לח"א ז"ל וז"ל,
כאן רש"י הול"ל לא ראי הרגל כהרי השן .אלא א"ל דהא חצי נזק דמשלם פחות ממה שהזיק וקרי
דנראה דהגם דס"ל שמואל שור האמור במתני' ליה קנס למ"ד פלגא נזקא קנסא עכ"ל .ותמיהני
היינו קרן ,עכ"פ עכשיו עביד צריכותא לקראי למה דנעלם ממנו סוגיא דלקמן דף ט"ו ע"ב דפריך
התורה הוצרכה לכתוב כל הני אבות ,וא"כ צריך תיובתא והלכתא אין טעמא מאי וכו' כיון דאיכא חצי
להתחיל בקרן שהוא אמור ברישא בתורה וק"ל. נזק צרורות דהלכתא גמירא לה דממונא הוא משו"ה
)א"ה ,עי' לחם אבירים(. לא קתני וא"כ כבר תי' הגמ' ודו"ק.
)חדד ותימא( )ימי אברהם(
שם בא"ד מה לאדם שכן חייב בארבעה דברים תוס' ד"ה דאי שמיה וכו' ואע"ג דחזקיה דאמר
וכו' .משמע דאש לא מחייב עלה בד' דברים והנה שמיה היזק איתותב בהנזיקין מ"מ ניחא ליה
זה אינו אלא לריש לקיש דאית ליה לקמן דף כ"ב וכו' .עכ"ל .ואיכא למידק דלעיל דקאי אדרבי
דאש הוי ממונו אבל לר"י דס"ל דחציו הוי מחייב אושעיא אמאי קאמר המטמא והמדמע והמנסך
בד' דברים ,וכן פסק הרמב"ם בפי"ד מהל' נזקי דממונא הוא ליתני ,וממונא לא הוי אלא לחזקיה
ממון ,ומאחר שכן יש לתמוה על רש"י ז"ל חדא איך דאמר שמיה היזק .וכן נמי מאי דתריץ לעיל דקאמר
שבק מילתיה דר"י דהלכתא כוותיה ונקט מילתיה מה נפשך וכו' ,היינו דמשני לר' חייא דמצינן למימר
דר"ל ועוד תיקשי לר"י גופיה היכי מפרש למתני' דשמי' היזק ותנא היזקא דמנכרא ותנא היזקא דלא
דקתני ולא זה וזה שיש בה רוח חיים דמשמע דה"ק
ליכתוב תרתי ותיתי אידך מנייהו והשתא לפי דעתו מנכרא .וצ"ע ותל"מ.
מה צורך לו' מתרתי מאדם לחוד הוה ליה לתנא )חי' מהר"י בן לב(
לומר דניתי אלא דאיכא למיפרך שכן באדם רוח
חיים ומשו"ה כתביה קרא ,ומיהו אפשר לו' דר"י דף ה ע"ב
לא יאמר דמתרתי אתי דמאדם לחודיה סגי ודקאמר
ליכתוב תרתי לגופייהו איצטריכו דהא חדא מחדא גמ' ולרבי יהודה דמחייב וכו' לאתויי ליחכה וכו'
לא אתיא דומיא דלא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק עכ"ל .מכאן יש לתמוה על הרב תוספת י"ט שכתב
דלאו מכולהו בעי למילף דבתרי מנייהו סגי אלא על מה שפירש רבינו עובדיה במתניתין אש לפטור
משום דהוצרכו כולהו נקטינהו ודכוותה ג"כ אמרי' בו את הטמון ,וז"ל הרב תוספת י"ט וא"ת לרבי
יהודה דמחייב על נזק טמון באש למאי הלכתא כתב
לאש וי"ל כמ"ש התוספות דהוי מצי למימר דכלהו
אצטריך למכתב וכו' ולרבי יהודה אין הכי נמי
