Page 289 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 289
Pg: 289 - 10-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
אכלתי אותם כשהיית קטן ,על זה תירצו דהואיל )גור אריה( 1
ומיירי שהתובע טוען כשהגדיל שיודע אני שיש
בידך וכו' ,א"כ אין זה מיגו דאין אדם מעיז ,זה מה תוס' ד"ה אבל אכלו וכו' ,דהשתא לא שייך וכו'. $customer
שנלע"ד .אלא דבאמת גם זה לא ניחא לי ,יען לכאורה דברי התוספות קשים ההבנה ,דבתחילת
דמעיקרא נראה דאין כאן קושיא לומר דיהיה פטור דבריהם הקשו למה לא יהיה נאמן במיגו דהחזרתיו
מן הכפל מכח מיגו דיאמר אכלתי אותם כשהיית וכו' ,ובתרוצם נקטו מיגו דהאכלתיו וכו' .וראיתי
קטן ,דיש לנו לומר דמיירי במקום שהעדים מעידים מה שכתב מוהרש"א זלה"ה דכוונתו לומר
שאכלו בעודו גדול .ועוד מה הלשון זה שכתבו דהאכלתיו דנקטו התוספות היינו נמי החזרתיו
דהשתא לא שייך למימר מיגו דהאכלתיו וכו' ,מה ואשגרת תלמודא נקטו בדבריהם יעויין עליו .ולי
שייך כאן לשון מיגו הכי הול"ל בפשיטות למה הצעיר קשו בעיני הדברים לקוצר דעתי ,דאם
מתחייב כפל הרי יכול לטעון כשהיית קטן אכלתי כוונתם כדבריו דאשגרת תלמודא נקטו דהאכלתיו
אותו ותו לא מידי ,על כן לא ניחא לי בפירוש זה היינו החזרתיו ,א"כ גם בקושיתם היה להם למנקט
כאשגרת תלמודא ,ולמה תוך כדי דיבור שינו
וצריך עיון לי וק"ל. דבריהם ,בתחילה נקטו החזרתיו וסיימו האכלתיו,
)חדד ותימא( הו"ל למינקט לישנא חדא .ועוד דדברי התוספות הם
כיתור דמי ,דלמה להו להאריך בלשונם ,והכי הו"ל
דף קז ע"א למימר וי"ל דהכא מיירי שטוען זה הקטן כשהגדיל
נתתי לך פקדון כשהייתי קטן ויודע אני שיש בידך
רש"י ד"ה עירוב פרשיות פסוק שהוא מפרשה עכשיו ,דהשתא לא שייך מיגו כדאמר לקמן דאין
אחרת נתערב בזו וכו' .וקשה וכי בערבוביא ניתנה אדם מעיז פניו לומר לא היו דברים מעולם ותו לא
תורה ואם אין מקומו כאן למה נכתב כאן .וי"ל במה מידי ,ולמה האריכו בלשונם לכתוב דהשתא וכו',
שפי' התוספו' דלענין ג' ומומחין קאי אתרוייהו ניחא הואיל ודבריהם אלו לפי שיטת מהרש"א הם קאי
דלעולם לענין ג' ומומחין קאי אתרוייהו ודוקא על מיגו דהחזרתיו שכתבו בקושיתם .על כן נראה
לענין מודה במקצת הוא דשדינן ליה אמלוה .ובזה לקוצר דעתי לפרש דדברי התוספות ]כך[ הם,
נבין פשטא דשמעתין כמין חומר חדא דהכי דייק מעיקרא נתכוונו להקשות היאך מעיקרא נתחייב
לישנא וכי כתיב כי הוא זה וכו' כלומר דוקא הך שבועה הואיל ואית ליה מיגו דהחזרתיו לו כשהיית
מלתא דכי הוא זה דאיכא טעמא אבל שאר עניינים קטן ,ועל זה תירצו דאיירי שטוען זה הקטן
קאי אתרוייהו ,ועוד ניחא עירוב פרשיות אין כשהגדיל וכו' ,ועל פי תירוצם זה הוסיפו עוד
פירושו כמו שפי' רש"י ז"ל פסוק מפרשה אחרת לכתוב דהשתא לא שייך וכו' ,כוונתם בזה לומר
נתערב בזה וכו' דהא קאמר וכי כתיב כי הוא זה דהשתא על פי פירוש זה ינוח לנו ג"כ דלא תקשה
וכו' ,אלא הכי פי' פרשת מלוה ופרשת שומר חנם היאך אמרינן דאם נשבע ובאו עדים שאכלו משלם
אעפ"י שמפורדין מאד כאן נתערבו בפסוק כאילו תשלומי כפל וכו' ,דמשמעותא הוא דלא בעינן
כתובים יחד למה דכי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא שיעידו העדים שאכלו כשהוא גדול ,אלא משמע כל
דכתיב ,נמצא כאילו פרשה מלוה כתיבא כאן בפסוק שהעידו שאכלו סתם ותביעת התובע היה כשהוא
ונפקא מינה דכל דינין דנפקי מהאי קרא קאי גדול ואומר התובע שאכלו כשהוא גדול משלם
תשלומי כפל ,על זה כתבו דלמה על פי תביעת
אתרוייהו יחד וזה חריף לפי שיטת רש"י. התובע שאומר לו אכלת אותם כשהייתי גדול משלם
)אמרי בינה( הכפל ,הרי יכול לפטור עצמו מיגו שיכול לומר
