Page 289 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 289

‫‪Pg: 289 - 10-Front 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – בבא קמא‬

‫אכלתי אותם כשהיית קטן‪ ,‬על זה תירצו דהואיל‬         ‫)גור אריה(‬                                     ‫‪1‬‬
‫ומיירי שהתובע טוען כשהגדיל שיודע אני שיש‬
‫בידך וכו'‪ ,‬א"כ אין זה מיגו דאין אדם מעיז‪ ,‬זה מה‬   ‫תוס' ד"ה אבל אכלו וכו'‪ ,‬דהשתא לא שייך וכו'‪.‬‬    ‫‪$customer‬‬
‫שנלע"ד‪ .‬אלא דבאמת גם זה לא ניחא לי‪ ,‬יען‬           ‫לכאורה דברי התוספות קשים ההבנה‪ ,‬דבתחילת‬
‫דמעיקרא נראה דאין כאן קושיא לומר דיהיה פטור‬       ‫דבריהם הקשו למה לא יהיה נאמן במיגו דהחזרתיו‬
‫מן הכפל מכח מיגו דיאמר אכלתי אותם כשהיית‬          ‫וכו'‪ ,‬ובתרוצם נקטו מיגו דהאכלתיו וכו'‪ .‬וראיתי‬
‫קטן‪ ,‬דיש לנו לומר דמיירי במקום שהעדים מעידים‬      ‫מה שכתב מוהרש"א זלה"ה דכוונתו לומר‬
‫שאכלו בעודו גדול‪ .‬ועוד מה הלשון זה שכתבו‬          ‫דהאכלתיו דנקטו התוספות היינו נמי החזרתיו‬
‫דהשתא לא שייך למימר מיגו דהאכלתיו וכו'‪ ,‬מה‬        ‫ואשגרת תלמודא נקטו בדבריהם יעויין עליו‪ .‬ולי‬
‫שייך כאן לשון מיגו הכי הול"ל בפשיטות למה‬          ‫הצעיר קשו בעיני הדברים לקוצר דעתי‪ ,‬דאם‬
‫מתחייב כפל הרי יכול לטעון כשהיית קטן אכלתי‬        ‫כוונתם כדבריו דאשגרת תלמודא נקטו דהאכלתיו‬
‫אותו ותו לא מידי‪ ,‬על כן לא ניחא לי בפירוש זה‬      ‫היינו החזרתיו‪ ,‬א"כ גם בקושיתם היה להם למנקט‬
                                                  ‫כאשגרת תלמודא‪ ,‬ולמה תוך כדי דיבור שינו‬
                            ‫וצריך עיון לי וק"ל‪.‬‬   ‫דבריהם‪ ,‬בתחילה נקטו החזרתיו וסיימו האכלתיו‪,‬‬
‫)חדד ותימא(‬                                       ‫הו"ל למינקט לישנא חדא‪ .‬ועוד דדברי התוספות הם‬
                                                  ‫כיתור דמי‪ ,‬דלמה להו להאריך בלשונם‪ ,‬והכי הו"ל‬
               ‫דף קז ע"א‬                          ‫למימר וי"ל דהכא מיירי שטוען זה הקטן כשהגדיל‬
                                                  ‫נתתי לך פקדון כשהייתי קטן ויודע אני שיש בידך‬
‫רש"י ד"ה עירוב פרשיות פסוק שהוא מפרשה‬             ‫עכשיו‪ ,‬דהשתא לא שייך מיגו כדאמר לקמן דאין‬
‫אחרת נתערב בזו וכו'‪ .‬וקשה וכי בערבוביא ניתנה‬      ‫אדם מעיז פניו לומר לא היו דברים מעולם ותו לא‬
‫תורה ואם אין מקומו כאן למה נכתב כאן‪ .‬וי"ל במה‬     ‫מידי‪ ,‬ולמה האריכו בלשונם לכתוב דהשתא וכו'‪,‬‬
‫שפי' התוספו' דלענין ג' ומומחין קאי אתרוייהו ניחא‬  ‫הואיל ודבריהם אלו לפי שיטת מהרש"א הם קאי‬
‫דלעולם לענין ג' ומומחין קאי אתרוייהו ודוקא‬        ‫על מיגו דהחזרתיו שכתבו בקושיתם‪ .‬על כן נראה‬
‫לענין מודה במקצת הוא דשדינן ליה אמלוה‪ .‬ובזה‬       ‫לקוצר דעתי לפרש דדברי התוספות ]כך[ הם‪,‬‬
‫נבין פשטא דשמעתין כמין חומר חדא דהכי דייק‬         ‫מעיקרא נתכוונו להקשות היאך מעיקרא נתחייב‬
‫לישנא וכי כתיב כי הוא זה וכו' כלומר דוקא הך‬       ‫שבועה הואיל ואית ליה מיגו דהחזרתיו לו כשהיית‬
‫מלתא דכי הוא זה דאיכא טעמא אבל שאר עניינים‬        ‫קטן‪ ,‬ועל זה תירצו דאיירי שטוען זה הקטן‬
‫קאי אתרוייהו‪ ,‬ועוד ניחא עירוב פרשיות אין‬          ‫כשהגדיל וכו'‪ ,‬ועל פי תירוצם זה הוסיפו עוד‬
‫פירושו כמו שפי' רש"י ז"ל פסוק מפרשה אחרת‬          ‫לכתוב דהשתא לא שייך וכו'‪ ,‬כוונתם בזה לומר‬
‫נתערב בזה וכו' דהא קאמר וכי כתיב כי הוא זה‬        ‫דהשתא על פי פירוש זה ינוח לנו ג"כ דלא תקשה‬
‫וכו'‪ ,‬אלא הכי פי' פרשת מלוה ופרשת שומר חנם‬        ‫היאך אמרינן דאם נשבע ובאו עדים שאכלו משלם‬
‫אעפ"י שמפורדין מאד כאן נתערבו בפסוק כאילו‬         ‫תשלומי כפל וכו'‪ ,‬דמשמעותא הוא דלא בעינן‬
‫כתובים יחד למה דכי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא‬       ‫שיעידו העדים שאכלו כשהוא גדול‪ ,‬אלא משמע כל‬
‫דכתיב‪ ,‬נמצא כאילו פרשה מלוה כתיבא כאן בפסוק‬       ‫שהעידו שאכלו סתם ותביעת התובע היה כשהוא‬
‫ונפקא מינה דכל דינין דנפקי מהאי קרא קאי‬           ‫גדול ואומר התובע שאכלו כשהוא גדול משלם‬
                                                  ‫תשלומי כפל‪ ,‬על זה כתבו דלמה על פי תביעת‬
        ‫אתרוייהו יחד וזה חריף לפי שיטת רש"י‪.‬‬      ‫התובע שאומר לו אכלת אותם כשהייתי גדול משלם‬
‫)אמרי בינה(‬                                       ‫הכפל‪ ,‬הרי יכול לפטור עצמו מיגו שיכול לומר‬
   284   285   286   287   288   289   290   291   292   293   294