Page 294 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 294
Pg: 294 - 10-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
ופי' המפרשי' דמת האב ואין להם יורש אלא איתה דחזקתו אינו מוליד עכ"ל .וק' דחזקה זו מאן דכר
הבת ונמצא מוחל לנפשי' ואעפ"כ גבי גזילה לא מצי שמה אי לר"ח שפיר מוליד ואי לרבה הול"ל דאינו
מחל משום דחייב בהשבת הגזלה כו' ומ"מ זוכה מוליד והרב המגיד ז"ל שם כתב וז"ל פי' כמאן דלא
לעניין הב"ח שבאים ונפרעים כו' .הן אמת דבעניין מוליד משוינן ליה עכ"ל .וצ"ע בכונתו ולפי מ"ש
חוב אי מצי מחיל לנפשיה מצינו מחלוק' בין א"ש דר"ח דס"ל מוליד היינו דשייך שיוליד
הפוסקי' וכמ"ש הריב"ה בטח"מ סי' ס"ו סכ"ה לפעמים ורובא לא מולדי כדדרשי' קטן אין אתא
יע"ש ואין כאן מקום להאריך ובמ"א הארכתי בזה וכו' וז"ש חזקתו אינו מוליד ר"ל מטעם רובא
וראיתי להרב מהרש"א אשכנזי מ"ש על זה ועם וכר"ח ואף דהלכה כרבה כדק"ל בעלמא כמ"ש
אצלי בכללים עיין בה"ה ה' שלוחין פ"ג ה' ה' שכתב
שכתב בקיצור רב בכלל דבריו דברי יע"ש. ופסקו כר"ח משום דר"א וריו"ח קיימי כוותיה
)פרחי כהונה( עכ"ל .וכ"כ הרא"ש שם ובמ"א הערתי מדברי
הרא"ש בפ' שו"ש את הפרה שכתב ההפך וישבתיה
תוס' ד"ה אחוזתו מה ת"ל וכו' כהן כהן מגזל מ"מ כתב כן הרמב"ם לגבי גזל גר קטן דאין בו
הגר וכו' עכ"ל .מו"ה בזרע יצחק ז"ל כ' ק"ק דא"כ נפקותא בטעם זה נקט טעם השוה אף אם נימא
העיק' חסר מן הברייתא עכ"ל וכן הק' הת"ח ומכח מטעם רובא וא"ש ג"כ דברי הה"מ ז"ל וברור.
זה הוליד דין חדש דיוצאה מתחת ידו ומתחלקת ומשמע ליה להש"ס דרבה ס"ל דאינו מוליד כלל
לאחיו ולא לדידיה דאפילו חלקו אינו נוטל עש"ב ולאו למימרא רובא לא מולדי מדקתני קטן אינו
ואיך אפש' לומר זה משום שנתן המעות שלו לגזבר מוליד ולא קתני חזקתו אינו מוליד גם מדלא מייתי
מגרע גרע ולעיקר הקו' כן הקשו התוס' בערכין דף הבריתא הלזו וקאמר לה איהו מדנפשיה נראה דבא
ל"ד ע"א כה"ג ותירצו וי"ל דמ"מ ניחא ליה לאתויי לחדש זה דאינו מוליד כלל אי נמי הש"ס שמיע ליה
שכן סברתו והרמב"ם ז"ל לא פסק ההיא דרב חסדא
קו' כך מסברא ע"ש.
)אדמת יהודה( משום דס"ל דקי"ל כרבה דלא שייך שיולד.
)גור אריה(
דף קי ע"א
שם הרי שהיה גוזל כהן כו' ודין הוא כו' .וכתבו
תוס' ד"ה לבעלי מומין כו' תימא ועורה אמאי התוס' דאיכא למפרך דיו אבל כנגד חלקו ודאי זוכה
הויא לבעלי מומין עכ"ל .כוונתם פשוט' דאמאי כמו בשל אחרים וק' דא"כ לעיל גבי מתניתין כשגזל
לא תהא עורה לכל אנשי משמר דהא לעורה כלם את אביו ואין שם יורש אלא הוא דאמר לעיל למר
ראוים הם .ותמהתי על המראה דהא משנה שלימה כדאית ליה ולמר כדאית ליה טעמא דמתני' משום
היא בזבחים רפי"ב דצ"ח ע"ב כל שאינו ראוי דלנפשיה לא מצי מחיל ומה בכך והא כי אין יורש
לעבודה אינו חולק בבשר וכל שאינו בבשר אין לו אלא הוא דליכא למיפרך דיו ראוי שמן הדין יזכה
בעורות הרי דהיכא שהם טמאים דאין להם בבשר מכח הק"ו ואי בשל אחרים הוא זוכה כו' וי"ל דאף
אין להם נמי בעורות אלא הם לבעלי מומין דוקא. דזוכה מכח הק"ו מ"מ חייב לקיי' מצות השבה
ויותר תימא על הרב מהרש"א ז"ל שכתב ואימא וליתנו ליורשי הנגזל ומאי דמהני הוכי' מכח הק"ו
אינו אלא לענין דבאים ב"ח ונפרעים מהם וראיה
דקושטא הק' כו' הפך מתני' וכמ"ש. לזה דהאי דאמ' דלא מצי מחיל לעניין חוב כ"ע מודו
)אבני שהם( דמצי מחיל לנפשיה וכההיא דפ' הכותב דף פ"ה גבי
קריבתיה דר"נ תיזיל ותחיל כתובת' לגבי אביה כו'
שם בא"ד תימא ועורה אמאי הוי לב"מ .עכ"ל.
עיין מה שהקשה מהרש"א ואפשר דהתוס' סוברין
