Page 295 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 295
Pg: 295 - 10-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
פריך נמי לר"ש תנינא ושניהם לדבר אחד נתכוונו כמ"ש הש"מ בשם הרמ"ה דבזקן או חולה לא גרסי'
ודו"ק. ועורה ]אלא עבודת' לאנשי משמר וס"ל[ דעורה
הדר למקריב דלא שייך לאכילה וא"כ קו' התוס'
)ימי אברהם( למה לא הדר ]עורה[ למקריב ובהכי ל"ק קושייתו
]א"מ ואכתי ק"ל דאיך אפשר לפ' כונת התוס' דק"ל
דף קי ע"ב למה לא הוי עורה למקריב דהא כיון דאיירי בקרבן
צבור א"כ אפי' הקריבו הכהן בעצמו שהיה ראוי
גמ' לא צריכה דיהבה לידעיה במשמרתו להקריבה אינו נופל העור לעצמו אלא מתחלק
דיהויריב וכו' .קצת קשה לי למה לא מוקי דיהבה בע"ש לכל אנשי המשמר כדאית' בס"פ מקום
לידעיה במשמרתו דידעיה ,רק דנתן האשם תחילה שנהגו וכ"ש שלוחו ולא כת' הרמ"ה אלא בקרבן
האשם ליהויריב תחילה ,ובמתניתין אמרינן אם נתן יחיד של כהן דאיש את קדשיו לו יהיו כתי' וכה"ג
אשם ליהויריב קודם שנתן הכסף לידעיה קנסינן יש להק' בדברי מרן הכ"מ שהביא המחבר עכ"ה[
ליהויריב ויחזיר אשם אצל הכסף ,אבל הכא וראיתי למרן הכ"מ בה' כלי המקדש שפי' בדעת
דמעיקרא קאי לידעיה ולא הוה אפשר להו לקבל רבינו דעורה לאנשי משמר ]והוא כמו שפי'
אפשר דלא קנסינן ,ויש ליישב ,עכ"ל הרב כוס מהרש"א בדברי הגמר'[ אך מה שהקש' דלמה לא
ישועות .מה שנלע"ד ליישב דודאי פשוט הוא דאם יקח אותו מי שניתן לו לא ידענא מאי ק"ל דתק"ל
נתן האשם במשמרת יהויריב והכסף במשמרת גבי זקן או חולה שכתב דעורם לאנשי משמר אלא
ידעיה ,הגם שאין הכסף ראוי ליהויריב אלא לידעיה ע"כ כמ"ש מהרש"א דכיון דלא חזי לאכילה לא
עכ"פ אין ראוי להביא האשם קודם הכסף ,וא"כ אם משוי שליח ]ועורה לאנשי משמר[ .גם תירוצו
יקרבו בני )ידעיה( ]יהויריב[ האשם במשמרתם תמוה דהא לכל כהן שצירה אפי' ממשמר אחר וא"כ
ולא נתן הכסף אלא עד שבאה משמרת ידעיה ודאי היכי שייך לומר שאם של המקריבו הרי הוא לו
לא יצא ,וזה ודאי פשוט .ולא בעי תלמודא אלא
הואיל וגם הכסף נתן לידעיה במשמרת יהויריב בזה דמ"ש אנשי משמר וצ"ע להבין דבריו.
קא בעי משום דילמא מחשיב כאילו יהויריב קיבל )חלב חיטים(
הכסף ואזי יכולים להקריב האשם מיד כדפירשו
שם ד"ה תנינא וכו' תימא אמאי לא פריך נמי
התוספות וק"ל. וכו' עכ"ל .הק' הרב גור אריה ז"ל וז"ל ,וק"ק
)חדד ותימא( דמאי קושיא דרב ששת רבותא קמ"ל דעורה לבעלי
מומין דלא כקושייתם שכ' בדבור הסמוך וצ"ע
שם יורשין הוו וכו' או דילמא מקבלי מתנות הוו עכ"ל .ולי נר' לת' דהנה הק' מהרש"א ז"ל בדבור
ותנן הלוקח והניתן לו פטור .ה' משנה למלך בה' דלעיל לבעלי מומין טהורין תימא ועורה אמאי הוי
בכורות פ"ו דין ג' הקשה מכאן לדעת ר"ח ז"ל לבעלי מומין וז"ל ,אבל ק"ל דהא רב ששת סתמא
שכתב הרשב"א בחי' לחולין בפ' הזרוע ד' קל"ו קאמר עבודתה ועורה לאנשי משמר ואימא דקושטא
דכהנים פטורים ממעשר בהמה יע"ש ונ"ל דל"ק דהכי קאמר לאנשי משמר לכל מאי דחזי להו עורה
דאי יורשין הוו היו חייבין מכח שנתחייב מעיקר' לכל אנשי משמר ולבעלי מומין מאי דחזו להו
ואין רשות בידם להפקיע מעשר בהמה שנתחייב דהיינו אף הבשר עכ"ל .וא"כ איכא למימר דתרי
כבר כמו האחין שקנו בתפיסת הבית חייבין במעש' דבורים של התוס' שייכי להדדי דמתחי' הקשו תימא
בהמה או דילמ' מקבלי מתנות הוו וא"ת שיתחייבו ועורה אמאי הויא לבעלי מומין ואי תימא כמ"ש
מכח מי שנתן להם הא תנן הניתן לו פטו' ועי"ל דהא מהרש"א דעורה לכל אנשי משמר א"כ ק' אמאי לא
דמייתי ותנן התם הלוקח וכו' בדרך רבות' דאפילו
