Page 298 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 298
Pg: 298 - 10-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
דמתני ארישא וכ"ש אסיפא ודלא כרב פפא כמ"ש תוס' ד"ה רב חסדא כו' ופליגי הני ברייתות
שם ה"ה ע"ש קשה ג"כ תיקון הלשון דגריס בגמ' אליבא דרב אם קטנים חייבים כו' .עכ"ל .הק'
אם אין גניבה וכו' .ואולי להא אפשר לו' דמשכחת מהרש"א וז"ל מי הכריחם לפרש לאוקומי
לה שואל דמיפטר בטענת גנב וכגון שהתנה שואל פלוגתייהו בהכי דאימא לרב נמי פלוגתייהו
להיות כש"ח א"נ כגון שהיתה שאלה בבעלים כדאוקמא תלמודא לקמן באם מקבלין עדים אם לאו
והוכרח רבי' להניח הגרסא ההיא ולהעמידה בכך ולכ"ע שייך בקטנים משום כבוד אביהם וכו' ע"ש
משום דאי כפירש"י למה ענין הזכיר גניבה בשואל מה שנדחק לתרץ והתירוץ בזה הוא פשוט וברור
כלל והיה יכול להשמיענו דין הקרן בשואל דעלמא דהך פלוגתא דאם מקבלין עדים אם לאו היינו באם
דנתכוון לגזול אלא ודאי בכגון דא עסקינן ולדין לא קנאם כדדייק לישנא דהתו' שכתבו לרמי בר
ארבעה וה' אתמר דומיא דרישא ,ובעיקר הקושיא חמא ולר"ח פליגי בגזיל' גמור' שביד קטן ולא קנאה
שהניח ה"ה בצ"ע תירץ מרן בכ"מ דהרמב"ם לא קטן כו' דמשמע דאם קנאה קטן לכ"ע אין מוציאין
גריס ופליגא דרב פפא אלא והיינו דרב פפא יעו"ש מידו ,וא"כ הכא הני ברייתות מוקים להו רב לאחר
ודוחק לשבש הספרים ,לכן נראה דלאו משום דפסק יאוש כמ"ש התוס' ורב ס"ל יאוש כדי קני א"כ הרי
כלשון ראשון כתב כן אלא משום תקנת הגאונים קנאה קטן וליכא פלוגתא בהכי ומהתימה עליו שלא
שתקנו בכל גוונא יתומים פורעים גזילת אביהם
היכא שהניח ממה לשלם וכי היכי דלא משגחינן בין השגיח בזה.
טלטל לקרקע ובין מלוה ע"פ למלוה לשטר דבכל )עוד יוסף חי(
גוונא חייבין ה"נ לא מפלגינן בין אונס הבא בחיי
אביהם לאונס הבא אחר מותו דלא גרע ממלוה על דף קיב ע"א
פה ודו"ק. גמ' ת"ר הגוזל ומאכיל וכו' אמ' רבא ה"ק וכו'
)גפן פוריה( תניא אידך וכו' אמ' ר"פ ה"ק וכו' .ע"כ .וק'
בשלמא לתי' רבא מפ' לשון הבריית' מ"ש אין אנו
שם בא"ד לא גרסינן ליה וכו' .יש להתבונן אמאי יודעים חשבונות וכו' בתמיהא אלא לר"פ היכי מפ'
לא גרסינן ליה ונפרש לה הכי ,שאם אין דין גניבה ואכלום ועדין לא אכלום ,ולעד"ן דר"פ רוצה לפ'
אין טביחה ואין מכירה והאי שואל הטובח אפי' ואכלום ותפשום כדאמרי' כמה לוחות אוכלות
אמרי' כר"פ דעד השתא קם ברשות דמרה אפ"ה בארון שפירושו תופשים ובהא דתנן אכילת הגפן
גזלן נעשה עליה ולא גנב ,שאין דין גנב אלא בטוען והקבר וכו' והכוונה הניח לפניהם ותפשום ואמרו
טענת גנב והוא שומר חנם ,וכסברת רש"י ז"ל לא נתן לך בין קטנים לגדולים חייבים ואע"ג
ממש .ולאו כמאי דפירש ביה רבו ז"ל .וא"כ למה
ליה לרש"י ז"ל למחוק הגירסא כיון דמצי ליישבה שתפשו מפקינן מינייהו ודו"ק.
מסכמת לסברתו ממש .ואחר העיון ,ראיתי בספר )משחת אהרן(
לחם אבירים ,שהקשה קושייא זאת והניחה בצ"ע.
ולי הקטן נראה לתרץ דמכיון דבמילתיה דרבא רש"י ד"ה שאם אין גניבה אין טביחה ואין
דמייתי בכתובות )לד ,ב( גרסי' ליה ,דאמר רבא מכירה ל"ג ליה וכו' ,הנה רש"י טעמו ונימוקו עמו
התם גנב וטבח בשבת פטור ,שאם אין גניבה אין דודאי אי אפשר להעמיד הגירסא ,ויש להפליא על
טביחה ואין מכירה .והתם מוכרח הוא להתפרש הרמב"ם שכתב בפ"ג מה' גניבה דין ד' היתה פרה
במאי דפירש לו רבו דתשלומי ד' וה' אמר רחמנא שאולה וכו' ואם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה
ולא תשלומי ג' וד' .א"כ היכי גרסינן ליה נמי עכ"ל ,דמלבד מה שקשה היאך פסקה להא דרב פפא
והוא עצמו פסק בפ"א מה' שאלה ופקדון כמאן
