Page 35 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 35
Pg: 35 - 2-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
שם ד"ה הילכך נוטל וכו' ,דלא שייך בי' בשביל שנטל הכספים ,ואולי כוונת התוס' ז"ל היא
המוציא מע"ה .עכ"ל .נ"ל משום דלא שייך זה על מאי דנקיט בפשיטותיה האי ברא והאי לאו ברא
אלא בספק שבא מחמת טענותיהם דאמרינן לי' ברר דמשמע ממה ששניהם כאחד בניו פשיטא ליה
דבריך למען תצדק ,ברם בספיקא דדינא כדהכא דישלמו חוב אביהם הילכך הקשו הא לשמואל אית
דמספקא לן אי כיורשין וכו' לא שייך בי' הממע"ה, ליה ויתר אע"ג ששניהם בניו והכי איבעי ליה לש"ס
וכ"כ המור דרור ז"ל עי"ע .ואם זו כוונתם תמהני
דאשכחן בדוכתי טובא דאפי' בספיקא דדינא קי"ל למיפרך פשיטא מאי שנא קרקע ומ"ש כספים.
הממע"ה ,עי' בכתובות דף סד ע"א תוס' גופייהו )גפן פוריה(
בד"ה משום דרב זביד כיון דספקה וכו' הממע"ה. שם בא"ד והא שמואל כו' עכ"ל .וא"ת ואמאי לא
)גור אריה( הקשו מדרב אסי גופיה דקאמ' נוטל רביע כו'
דמספק' ליה כו' וא"כ אמאי פשיטא האי ברא והאי
דף ט ע"ב לא ברא וי"ל דהתוס' אזלי לשטתייהו שכתבו לקמן
לכך נראה כפי' אחרון וכיון דכן לוקמ' דהתם נמי
גמ' אר"ז בהידור מצוה עד שליש .שמעתי דנתנו קאמר רב אסי דנוטל פלגא אם אחיו אלא מכח
סימן ע"ז גדול המעש"ה יותר מן העושה ר"ת ספיקא אי כיורשים או כלקוחות דמי ההוא פלגא
'הידור 'מצוה 'עד 'שליש 'המצוה הוא יותר מהעושה דנוטל עם אחיו נוטל רביע בקרקע ורביע בכספים.
המצוה עצמה ,ואח"ך מצאתיהו בס' מראית העין
שם .וכתב הר' שדה יצחק נר"ו בכונת פירש"י דעד )מר דרור(
שליש הוא פעם אחת אך אחר שנתן שליש אינו
מחויב אם מצא נאה הימנו דאין לדבר סוף יע"ש שם בא"ד ויש לומר כשחלקו קרקע דוקא אית
ועמ"ש הר' פני יאושע ולהרב כוכבא דשביט ועיין ליה דויתר לשניהם עומדים בספק זה כמו זה
מה שרשמתי בקונטריס מועד לכל חי סי' כ"ג אות וכו' .ותו כתבו התוספות בד"ה וטרף חלקו של אחד
מהם ואם תאמר והא כל אחד חייב לפרוע חוב
ז"ך בס"ד. אביהם וכו' ויש לומר דמיירי שעשאו אפותיקו
)עיני כל חי( ולכאורה נראה דדברי התוספות סותרות זו לזו
דכיון דמיירי שעשאו אפותיקו לא שייך למימר מאי
שם בעי רב אשי שליש מלגיו או שליש מלבר דקאמרי לעיל דשניה' עומדים בספק זה כמו זה
תיקו .איכא מאן דקשיא ליה דתפשוט דשליש מלגיו ואפשר לתרץ בהך קושיא כמה תירוצים וקל להבין.
קאמר דאי שליש מלבר היינו דיוסיף חצי מה ששוה )מהר"י בן לב(
המצוה וא"כ לימא ר' זירא עד חצי במצוה דאז ליכא
למטעי דליכא למימר חצי מלבר דהול"ל בהדור שם ד"ה ורב אמר בטלה מחלוקת וכו' ותימא
מצוה עד כפלים ומוכרח דעד חצי היינו חצי שיוויה מ"ש מדרב אסי וכו' .הנה זה ודאי אינו אלא
דהינו שליש מלבר ומדר' זירא לא נקט חצי תפשוט ללשון ראשון שכתב רש"י וכ"כ מהרש"א ופשוט
דשליש מלגיו קאמר .ואפשר לומר דודאי ר' זירא הוא ,אלא דתמיהא לי איך סתמו כאן דבריהם כלשון
דנקט כי האי לישנא עד שליש לשון זה היה ברור ראשון ולקמן בסמוך נקטי עיקר כלשון אחרון ודוק.
אצלו ולא חש שיסתפקו בו אי מלגיו אי מלבר דאם )גפן פוריה(
עלה על דעתו שיש להסתפ' בלשונו ודאי שהיה
מבאר כונתו בתיבה אחת יותר והיה אומר שליש
מלגיו או מלבר בפירוש .ומאחר דר' זירא היה ברור
