Page 375 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 375
Pg: 375 - 12-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
ולכאורה י"ל דאם תאמר שרבינו פסק כן מכח שם בעי רבי זירא תקפה אחד בפנינו מהו וכו'
דאת"ל פשיטותא א"כ איך כ' רבינו אח"ך דאם חזר ע"כ .הרמב"ם ז"ל פ"ט מה' טוען הל' י"ב באו
ותקפה השני שיחלוקו וכת' ה"ה משום דמעיקרא שניהם אדוקים וכו' אין מוציאין אותה מידו וכו' הרי
תפיסתו מכח ספק והר' לח"מ ז"ל עמד בזה וכ' זה כמודה לו חזר השני ותקפה מראשון אע"פ וכו'
דאע"ג דאמר את"ל מ"מ עיקר הדבר בעיא הוא חולקין ע"כ .וכתב ה"ה באו שניהם אדוקים בה וכו'
ע"ש ולא הבנתי דבריו דודאי כשהוא אומר את"ל שם בעי רבי זירא וכו' ועוד שאמר שם אם תמצא
בפשיטותא כדאמרי' בכל דוכתי וא"כ הוי ודאי שלו לומר תקפה אחד בפנינו אין מוציאין אותה מידו
ועיין מ"ש הדרישה בסי' קל"ח יע"ש )א"ה ונ"ל ודרך רבינו לפסוק כאם תמצא לומר וכו' ע"כ.
דכוונת ה"ה ז"ל דהוא מפרש דבעיית הגמרא היא וקשה שהרי בגמ' כאן דף ו' ע"א אמרו את"ל תקפה
ע"ז האופן דהיינו אי אמרי' דשמא כיון דשתק אחד בפנינו אין מוציאין וכו' ע"כ .הרי שהתלמוד
אודויי אודי ליה וא"כ כיון דמספקא לן לא מפקי' אמרו בשני הצדדין את"ל וא"כ אין עדיפות בזה
מניה א"ד דאין כאן צד ספק לומר דאודויי אודי ליה יותר מזה ואם מפני שלשון זה דאין מוציאין הוא
דהאי דקא שתק סבר דהא קחזו ליה רבנן וכן ראיתי אחרון אין ראיה כלל מפני שכן דרך הגמ' לאחר
להר"ן שפי' כן א"כ אפי' תאמר דאת"ל פשיטותא ענין שצריך בו משא ומתן ולפיכך כשבאו לסדר
היינו כהצד דאמרי' כיון ששתק שמא אודויי אודי הגמ' הקדימו לשון ראשון דמוציאין מפני שהוא
ליה ודו"ק( והראב"ד ז"ל השיג על רבינו וז"ל אין קצר ולא היה להם בו משא ומתן ואחרו לשון שני
כאן טעם לזה עכ"ל וכן דחה הטור סי' קל"ח וז"ל דאין מוציאין שהוא ארוך בצדדי הבעיא
ונר' כיון שתקף התוקף תחילה משום הודאתו של ובפשיטותה .וכענין זה אמרו בגמ' בריש מס'
זה אין האחר יכול לתוקפה ממנו בלא ראיה ע"כ שבועות ובכמה מקומות דמידי דזוטרן מילייהו
וראיתי רבינו בה' זכיה פ"ד דין ג' וז"ל זיכה לו ע"י מפרש להו ברישא .ועוד קשה שאם יוכח שפסק
אחר וכששמע המקבל שתק ואח"ך צווח ואמר איני רבינו באת"ל א"כ היאך כתב חזר השני ותקפה
מקבלה הר"ז ספק לפיכך אם קדם אחר וזכה בה אע"פ וכו' חולקין ע"כ .דלמה חולקין והוא צווח
לעצמו אין מוציאין אותה מידו שמא המקבל זכה מתחלה ועד סוף והרי כיון שהוא תקפה וחבירו
ואם חזרו הבעלים ותפסו מזה שקדם וזכה אין שתק תחלה כבר פסקנו לו הדין עמו באת"ל והיאך
מוציאין אותה מידו יע"ש וק"ק אמאי לא השיג שם נחזור לבטל זה ולומר לו חולקין והרי כיון שזכה
הראב"ד על רבינו שם בה' זכייה שהוא קודם בה הו"ל התקיפה השניה שתקף זה כאלו נכנס לו
להלכות אלו ולפי מה שהבין הב"ח דהראב"ד ז"ל לביתו של תוקף ראשון ותקף לו טלית שלו כלומר
לא השיג אלא בשתק מתחי' ועד סוף וסבר של תוקף ראשון דודאי אין אומרים בו חולקין אלא
שהרמב"ם קאי גם ע"ז א"ש דהתם מיירי דוקא כולה של תוקף ראשון כל שהוא צווח מתחלה ועד
בשתק ולבסוף צווח ובזה מודה הראב"ד דאין
מוציאין מיד הבעלים הראשונים דתפיסת הא' מכח סוף שהרי תקפה בפנינו ועיין בלח"ם.
ספק אבל הכא דכ' הרמב"ם ז"ל שתק ואע"פ )עדות ביהוסף(
שלבסוף צווח וכתב אח"ך סתם ואם תקף הב' אין
מוציאין ולכך הבין הראב"ד דקאי גם בשתק מתחי' שם תקפה א' בפנינו מהו .הרמב"ם בפ"ט מה'
ועד סוף ולכך השיגו אבל בהלכות זכיה שם לא כ' טוען פסק דאין מוציאין אותה מידו כיון ששתק
מתחילה הר"ז כמודה לו חזר השני ותקפה מא'
אלא שתק ולבסוף צווח. אע"פ שהראשון צווח מתחי' ועד סוף חולקין ע"כ
)מאורות נתן( ע"ש וכתב ה"ה ז"ל כיון דבעיא דלא איפשטא לכך
שם דאמרינן ליה עד השתא וכו' .משמע לכאו' פ' דאין מוציאין מידו ועוד דאמר' התם את"ל אין
דבלא"ה הוה מפקינן מיניה וקשה דמידי ספיקא מוציאין וכו' ודרך רבינו לפסוק כאת"ל יע"ש
