Page 377 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 377
Pg: 377 - 12-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
דערכין והיינו משום דהתם קרי ליה אביי מר הוה מע"ב שהיה לאחר חרבן אלא מעשר למלך
ופירש"י רבה שהוא רבו ע"ש וכ"כ בעין יהוסף כמ"ש התוספו' שם עיין שם.
בחי' למציעא שם ע"ש .ודע דמצינו דרבא קורא
לאביי חבירו מר כדאיתא בפ"ק דר"ה דף ד' ע"א )מאורות נתן(
אמר רבא וכו' והאמר מר וכו' ובפ"ב דחגיגיה די"ז
ע"ב הביאו זאת המימרא משם אביי ע"ש) .א"ה עי' שם והדר אמר אביי וכו' דתנן קפץ אחד מן
המנויין כולן פטורין ואי ס"ד ספק בעי עשורי
לחם אבירים ב"מ שם[. לעשר במה נפשך וכו' .אלא מאי אית לך למימר
)אהל יצחק נג( וכו' .וקשה דתקשי תרי ברייתות אהדדי הספקות
נכנסות לדיר להתעשר אלמא הפסק בעי עישורי
תוס' ד"ה פוטר ממונו וכו' גבי א' ששכר וכו'. והתנן קפץ אחד מן המנויין וכו' כולן פטורין אלמא
לכאורה י"ל דלק"מ דהא קי"ל דחזקת המוחזק לא בעי עישורי אלא מאי אית לך למימר ולחלק
וחזקת מרה קמא חזקת המוחזק עדיפא זבח"ה נמי דהכא הפסק הוא בטלאים עצמם ולכך לא בעי
אמרינן בפלוגתא דרבה ורב יוסף גבי שטרא זייפא עישורי והתם בהספקות הספק הוא בפטר חמור
הוא דהלכתא כרבה בארעא וכרב יוסף בזוזי והכי פירושה הטלאים הבאות בהפרשה על ספק
ופירשו התוס' דה"ט דברב יוסף בזוזי משום דמיגו פטר חמור נכנסים לדיר להתעשר כדמסיק תלמודא
להוציא הוא ולא אמרינן משא"כ גבי ארעא דלא הוי אמר ליה רב אחא וכו' אלא ספק פדיון פטר חמו
מיגו להוציא אע"ג דמפקינן לה מחזקת מרה קמא וכדרב נחמן וכו' ישראל שיש לו עשרה ספק פטר
וכמו שהוכחתי מכמה דוכתי לעיל בריש מכילתין חמור מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו
בחי' מלחמת מצוה ומעתה לא תיקשי מהכא דדילמא ולכך הספקות נכנסין לדיר להתעשר ואם כן הרי
הכא דוקא כשהיה הא' תפוס ומוחזק בפסק ממון זה להדיא דברייתא דספקות בודאי מוקי ליה הפסק
הוא דאמרינן שכבר זכה ושוב אם תפס הב' הוא בפטר חמור וא"כ קשה מעיקרא מאי מביא
מוציאים מידו משא"כ התם גבי מרחץ דליכא אלא סייעתא רבי חנינה לרבה מהספקות דהא דרבי רבא
חזקת מרה דכה"ג אלים תפיסת הב' לאפוקי מחזקת דאמר לעולם אימא לך תקפו מוציאין הוא קאי
הספק בבכור עצמו וכדתנן לעיל מינה מתניתין היא
מרה קמא. ספק בבכורות אחד בכור אדם ואחד בכור בהמה
)מגן גבורים( הין טהורים בין טמאים וקאי עלה דברי רבה אלמא
הספק הוא בטלה הבכור עצמו והכא הפסק הוא
שם ד"ה קפץ וכו' כולם פטורים וכו' .ולדעת
הרמב"ם דס"ל דספיקא דאורייתא לחומרא אינו בפטר חמור ולא דמו להדדי ודוק.
אלא מדרבנן ניחא דעל כרחין לא אציטריך הכא )כגן עדנים(
למעוטי עשירי ספק מבעלמא אלא לומר דאפי'
נתערב ברוב פטור אך התוס' מוכח בכמה דוכתי רשי ד"ה ואמר ליה רב אושעיא לרבה גרסינן.
דלית להו שיטת הרמב"ם ז"ל ומ"מ גם לשיטתם אביי לא מצינו שאמר לרבא חבירו מר תוס' בפ"ק
י"ל דכיון דמיעט רחמנא עשירי ספק אפי' נתערב דערכין דף ה' ועיין מ"ש מרן בכללי הגמ' דקי"ו
ברוב לא בטיל וכן כתב בשם הרא"ש וז"ל כיון ואע"ג דקרי ליה מר בפ' חלק דף צ"ח ע"ב צ"ל
דחזינן דאפי' היכא דיכול לעשירי ממה נפשך פטור לדעת התוס' דגרסי' רבה בה"א וכן מוכח מדברי
משום דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק התוס' בד"ה די"ח ע"א בד"ה רבה שכתבו וז"ל והא
אפי' כי אמרי' כל דפריש מרובא פריש עשירי ספק אמרינן בפ' חלק א"ל אביי לרבה הא תורה הא ג"ח
מקרי אלא שהתורה התירה ספק זה באיסורין ע"ש .ודע דרש"י בפ"ק דמציעא דף ו' ע"ב בד"ה
כדכתיב אחרי רבים להטות אבל הכא לעולם לא פרשי וכו' לרבה גרסי' עכ"ל נר' דס"ל כדעת התוס'
