Page 382 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 382
Pg: 382 - 12-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
היה אוחז בחציה מתחלה כל אחד היה מתיירא הגביה ולא לצורך עצמו והוה לן לפטור השליח
להניח מה שבידו שמא יתקפנו חברו לגמרי וא"כ מכפל אלא כיון דמחייב ליה משמע דבעלמא נמי
הדרא קושיה לדוכתה ונר' שלזה כווין רש"י ז"ל המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו עכ"ד וק"ק
באריכות לשונו בד"ה הא ור"ל דדין חלוקה דזה לא מסתבר כיון דאשלד"ע חייב השליח אפי'
דדיינינן היינו משום דאיכא למימר דילמא תרווייהו בכפל והט' כמ"ש רש"י ז"ל בקידושין ד' מ"ב דאין
בהדי הדדי אגבהוה ואע"פ שבאמת לא קני כיון חייב שלוחו משום דהוי דבר שיש בו עבירה
דמגביה מציאה לחברו לא קנה מ"מ אין שום אחד ואשלד"ע אלא הרי הוא כעושה מאליו א"כ אם א"ל
יכול לחוטפה מידם שהרי כל אחד טוען כולה שלי צא וגנוב לי וגנב חייב השליח דהוי כמו שגנב מאליו
ולעצמו הגביה ואיך יתקפנה זה בלא ראיה ואנן נמי לעצמו וחייב בתשלומי כפל וכן קתני מתני' בב"ק
לא נימא יהיה מונח עד שיבוא אליהו כיון דליכא ד' נ"ט השולח את הבעירה ביד פקח הפקח חייב וכן
רמאי דאי' דבהדדי אגבהוה אע"פ שלא קני מ"מ במעילה ד' כ"א קתני נזכר בעל הבית ולא נזכר
כיון ששום אחד לא יחטפנה מידם לפי טענתם שליח מעל ואע"ג דהתם לא עביד שליח אלא לצורך
מוכרח שתשאר להם ויזכה בה ויחלוקו ואע"פ המשלח וצ"ע .אמנם העיקר נ"ל כתי' הא' דראיה זו
שנשבעים שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות אינה לעיקר הדין דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה
מחציה באים לידי ש"ש שאם שניהם הגביהוה הרי חבירו אלא לענין דאמר מגו דזכי לנפשיה זכי
אין לשום אחד מהם חלק בה ואם א' לבד הגביהה לחבריה ע"ש ונ"ל דז"ט דפסקו הפוסקים כמ"ד
חברו נשבע לשוא רבנן לא חיישי' לש"ש כנ"ל המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו משום דרבא
כותיה ס"ל והכא דחייה בעלמא אבל לתי' הנ"ל
פשוט וכ"מ להרמב"ן ז"ל ע"ש בהריטב"א ז"ל. דרבא מביא ראיה לעיקר הדין דלא קנה א"כ ודאי
)חיי משה(
דהכי ס"ל והו"ל לפסוק כותיה דהוא בתרא.
תוס' ד"ה ומאי מגו וכו' תימא וכו' דב' חרשין )מאורות נתן(
דקנו היינו מטעם מגו דזכי וכו' .קשה לענ"ד
דלכאורה דבריהם כאן הוא הפך הש"ס דקאמר וכי שם שותפין שגנבו .לפירש"י ק"ק גמ' בקמא דנ"א
תימא מאי שנא מב' חרשין וכו' התם תקנו להו רבנן מאי פריך בור של ב' שותפין אשלד"ע נוקמה בחפר
דלא אתו לאנצויי וכו' ולית ביה מגו דזכי וכו' וא"כ אחד מדעת חבירו ועפירש"י שם בקמא דע"ח ע"ב
לא הוי אלא חד מגו דטעמא דב' חרשין שיקנו הוא
משום תקנת חכמים מפני דר"ש .וי"ל דדברי במ"ש גבי טביח'.
התוספות הם אליבא דרבא דאית ליה מגו ובב' )משמרות כהונה(
חרשין נמי טעמא דזכו הוא משום מגו ולכך מקשו
התוס' שפיר .ודברי הש"ס הם לפי ההלכתא שם האי קאמר כולה שלי וכו' .תימא דהא ע"כ
דהמגביה מציאה לחברו קנה חברו ולא הוי מטעם צ"ל דהגביהוה שניהם יחד ומשום הכי יחלוקו דאי
מגו .ולכן בב' חרשין דקנו טעמא הוא מפני דרכי לא יהא מונח בין לרבנן בין לר"י דדמי למנה ג'
וכדלעיל דף ג' וא"כ מוכח שפיר דמגביה מציאה
שלום וק"ל. לחברו קנה וליכא למימר דמאי דאמרי' דיחלוקו
)צרור החיים( היינו משום דדילמא כל אחד תפס כל החצי בידו
והגביהו וא"צ לסיוע חברו וככה"ג קני לכ"ע
דף ח ע"ב כדלקמן דף ט' גבי מוסירה דהא ליתא דמ"מ מאי
קאמ' ש"ס הא קאמ' כולה שלי והו"ל לתרוצי
גמ' אלא רכוב במקום מנהיג מיבעיא וכו' .משמע כדכתיבנא אלא ודאי כיון דהשתא חזינן להו דתפסי
לכאורה דדין רכוב הוי מדין מנהיג וליתא דהא בכרכשתא קמן מסתמא כך הגביהוה שאם כל אחד
