Page 386 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 386

‫‪Pg: 386 - 13-Back 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – בבא מציעא‬

‫מדר"י לחוד‪ ,‬ולזה הקשה לו א"ה לערבינהו וכו'‬    ‫במשיכה וגמל בהנהגה והוא תרתי דסתרי אהדדי‬
‫ור"ל בשלמא לדידי ניחא הא דלא ערבינהו ותנינהו‬  ‫כיון דפסק דרכוב קני א"כ בהכרח צריכים לשנוי'‬
‫משום דבעי לאשמעינן נמי הא דרכוב לא קני אלא‬    ‫דהש"ס דאיכא חד צד דלא קני‪ ,‬והרמ"ה שהביא‬
‫לדידך דס"ל דלא אתא ת"ק אלא לאפוקי מדר"י‬       ‫הטור סימן קצ"ז שכ' דבין בחמור ובין בגמל בין‬
‫לחוד א"כ לערבינהו ולתנינהו‪ .‬וזהו כוונת רש"י‬   ‫משיכה והנהגה קונה‪ ,‬היינו דפסק דרכוב לא קני‬
‫ז"ל דפירש א"ה דלת"ק איפכא קני ר"ל אי הא‬       ‫וא"צ לשנוי' דהש"ס כלל‪ ,‬אבל על הרי"ף קשה‪ ,‬וכן‬
                                              ‫הקשה בב"י בסימן הנ"ל עכ"ל הגרעק"א ז"ל‬
    ‫לחוד אתא לאשמעינן לערבינהו וכו' כנלע"ד‪.‬‬   ‫ועיי"ש תירוצו שאינו כפשטא דסוגיא‪ .‬והנראה‬
‫)זהב שבא(‬                                     ‫לומר בזה שהנה הרא"ש ז"ל כתב סימן י"ז גבי האי‬
                                              ‫ספיקא דהנהגה ומשיכה בחמור וגמל דאף דיש ספק‬
‫תוס' ד"ה מושך ומנהיג אין‪ .‬תימא דילמא כ"ש‬      ‫גבי מציאה והפקר קנו שניהם דהזוכה הוא המוחזק‬
‫רכוב דתפיס בה וכו'‪ .‬ק"ק לפי מאי דאסיקנא לעיל‬  ‫ואין להוציאה ממנו הספק‪ ,‬אלא שגבי מכר או מתנה‬
‫דתפיס לא מהני‪ .‬ומורי ]כמו"ה יצחק אסבאג‬        ‫כתב דלא קני חד מינייהו כיון דמספקא לן אוקי‬
‫זלה"ה[ פירש דעיקר קושיתם היא‪ .‬דכיון דאפי'‬     ‫ממונא בחזקת מריה קמא‪ ,‬ע"ש‪ .‬והנה הרא"ש כתב‬
‫במושך בחמור ששינה‪ .‬ואפי"ה קונה‪ .‬א"כ דילמא‬     ‫כן בסוגיין גבי הספק אם משך בהמה לקנות כלים‬
‫כ"ש ברכוב דעשה כהוגן‪ .‬שהרי דרך לרכוב על‬       ‫שעליה דהבעיא לא איפשיטא ולכן אוקי ממונא‬
                                              ‫בחזקת מריה קמא ובמציאה קנה ע"ש‪ .‬והנמוקי‬
  ‫החמור‪ .‬ועוד דתפיס בה‪ .‬והוא דחוק קצת‪ .‬וק"ל‪.‬‬  ‫יוסף כתב בדף ה' מדפי הרי"ף ע"ש דכיון דהוי‬
‫)בית שמ"ש(‬                                    ‫תופס ברשות שהרי מכר לו או נתן לו במתנה קנה‬
                                              ‫ותפיסתו מהניא‪ .‬ולפ"ז אתי שפיר שיטת הרי"ף‬
                  ‫דף ט ע"ב‬                    ‫ז"ל‪ ,‬דהא דלא כתב רכיבה והנהגה בחמור וגמל‬
                                              ‫משום דמהניא בכל מקרה‪ ,‬בין במכר ומתנה משום‬
‫מתני' היה רוכב על גבי בהמה‪ .‬קתני היה רוכב‬     ‫דתפס ברשות ולא מפקינן מיניה‪ ,‬ובין במציאה‬
‫לפי שאינו יכול ליטלה בעצמו אי נמי אפשר לומר‬   ‫משום דחשיב לתפוס ראשון ואי הכי קני בכל מקרה‬
‫דסתם רוכב הוא מהלך ואינו עומד ואתא‬            ‫ולכן לא כתבה הרי"ף ז"ל‪ ,‬וכיון דפסק מתניתין‬
‫לאשמועינן כמו שכתב הראב"ד ז"ל ]הובא בר"ן‪,‬‬     ‫כפשטא דחכמים מחייבים ביושב בכלאים לכן פסק‬
‫ובטור סי' רסח[ דאע"ג שהמציאה בתוך ד' אמותיו‬
‫היא‪ ,‬ותקנו חכמים כשמהציאה בתוך ד' אמותיו‬                       ‫דרכוב קני ואתי שפיר בפשוטו‪.‬‬
‫קנאה אעפ"י שלא באתה לידו כתב הראב"ד שלא‬       ‫)אהלי שם(‬
‫תקנו ד' אמות אלא בעומד אבל במהלך דהיינו נמי‬
                                              ‫רש"י ד"ה אי הכי דלתנא קמא איפכא קני וכו'‪.‬‬
     ‫רוכב כנז' לא תקנו ולא קנה עד שתבא לידו‪.‬‬  ‫והקשו עליו בשיטה מקובצת ושאר המפז"ל‬
‫)אהבה בתענוגים(‬                               ‫דמעיקרא נמי ע"כ צ"ל דלת"ק איפכא נמי קני‪,‬‬
                                              ‫דאל"כ היינו ר' יאודה וא"כ מאי אי אמרת בשלמא‬
‫רש"י ד"ה לא אמר כלום אפי' למ"ד המגביה‬         ‫איכא ומתוך כך דחו דבריו יע"ש‪ .‬ולי ההדיוט נראה‬
‫מציאה לחבירו לא קנה כיון דיהבה ניהליה‬         ‫ליישב דודאי גם רש"י ז"ל מפרש דמעיקרא נמי‬
‫קנייה בממ"נ וכו'‪ .‬עכ"ל‪ .‬לכאורה מאי אפי' והלא‬  ‫היה ס"ל איפכא קני לת"ק‪ .‬אלא דהוה ס"ד דתרתי‬
‫גם למ"ד המגביה מציאה לחבירו קנה לא קנה זה‬     ‫אשמעינן ת"ק חדא לאפוקי מדר"י ואיפכא נמי קני‬
‫אלא ממ"נ דאם הגביהו זה אדעתא דחבירו ודאי‬      ‫ועוד אתא לאשמועינן דרכוב לא קני ודחי דיאכא‬
‫קנה חבירו ואם לא הגביהו זה אדעתא דחבירו ממ"נ‬  ‫למימר דלא אתא לאשמעינן אלא חדא לאפוקי‬
‫כיון דיהבה ניהליה קנה דאם נתכון הוא להקנות‬
‫וקנייה קמא כיון דיהבה ניהליה לזה קנה ואם לא‬
   381   382   383   384   385   386   387   388   389   390   391