Page 388 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 388
Pg: 388 - 13-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
למציאה דכתיב מצא אשה מצא טוב א"כ לא מהני ראיתי בש"מ כתב בשם הרשב"א ז"ל וז"ל הא
בה שליח ועדיין הקו' במקומה עומדת) .א"ה י"ל דאקשינן הכא ובכמה מקומות חצר מהלכת היא וכו'
דלא מפני שקרא הכ' מציאה ניקום ונותיב דדוקא תמיהא לי והלא חצר משום שליחות איתרבאי
במציאה שהיא במתנה שאינו נותן בה שום דמים כדאיתא לקמן וכן פסק הריא"ף ושליח הא נייד
דבשלמא חצר דאשה דאיתרבי משום יד איכא
ל"כ האשה שפריך לקדשה בכסף או בשטר(. למימר מה ידה דנייח אף חצרה דנייח אבל גברא
)ארץ צבי( דאיתרבא משליחות מ"ט לא ולא עוד אלא אפי'
חצר דאתתא הו"ל למימר דקניא דלא גרע
שם הוי תופס לבי"ח .עיין פי' רש"י ומה שהק' משליחות כדאיתא לקמן והריטב"א כתב וז"ל וחצר
התוספות על פירושו ובשם הריטב"א כתבו לחלק המהלכת לא קנה פי' כשמהלכת שלא לדעת בעליו
דההיא דיימר בר חשו מיידי שלא עשאו שליח דומיא דבהמה הילכך אפי' למ"ד חצר משום
בעדים משא"כ כשעשאו שליח בעדים והכא מיירי שליחות איתרבאי לא דמיא לשליחות כי השליח
דעשאו שליח בעדים פי' זה מתיישב בדבריו אינו מהלך אלא לדעת שולחו בעודו שליח וכ"ש
ולישנא דקפץ מאיליו שכתב משמע דלא עשאו למ"ד משום ידה איתרבאי ע"כ ועיין בפסקי
שליח כלל ועוד כיון שהמשלח מודה שעשאו שליח הרא"ש עכ"ל וק"ל לפי דברי הריטב"א ז"ל א"כ
שהרי אין הדין בין המשלח לשליח מאי נ"מ אם מאי ק"ל הכא אלא מעתה היתה מהלכת בר"ה וזרק
עשאו בעדים או לאו ואע"פ שיש ליישב קצת טעם לה גט וכו' או לתוך קלתה ה"נ דלא מגרשה ומאי
בדבריהם מ"מ מה שנר' ליישב קצת בזה הוא פריך קלתה שאני דאינה הולכת אלא לדעתה וצ"ע.
דשליחות דהכא היינו בהרשאה דכיון שכותב לו )מגדנות נתן(
וזכי וכו' והנפק לגרמך הוי בתוכם לעצמו אבל
בשלא כתב לו הרשאה אף שעשאו שליח מיקרי דף י ע"א
קופץ מאיליו ומעצמו תופס שהרי אינו יכול לכפות
הלוה לאישתעויי דינא בהדיא אישתבח דלאו בעלד גמ' המגביה מציאה לחבירו ל"ק חבירו וגו'
בד הוא ומעצמו קופץ כנ"ל ליישב קצת לשיטתו מ"ט הוי תופס לב"ח וגו' .הק' המפז"ל משם ה'
ועיין מ"ש בחידושי לח"מ סי' ק"ה ששם הארכתי נוב"י ז"ל מהד"ק אה"ע סי' ס"ד דאיך יכולים
לקדש אשה ע"י שליח הא הוי חב לאחרים ע"כ
בפרט זה. ראיתי בירחון "מקבציאל" חוברת י"ב סי' ע"ח
)מלחמת מצוה( שתי' לפי דעת רשי ז"ל דלא אמרי' תופס לב"ח ל"ק
אלא בדלא שוייה שליח אבל אם עשאו שליח קנה
שם כיון דנפל גלי אדעתיה וכו' .הקשיתי בישיבה דשלוחו שלא אדם כמותו א"כ כיון דבקידושין
דאמאי לא קאמ' הש"ס אלא בדרכו כשבא לעקור עשאו שליח מקודשת ע"ש מיהו לפמ"ש השפ"ד
תירוץ ראשון והשיב לי ידי"ן החכם השלם ר' ז"ל והו"ד להמש"ך ז"ל דלא כ' רש"י כן אלא אם
מסעוד צולטאן נר"ו דכאן לא עקר תירוצא קמא השליח ההוא בשכירות ע"ש אכתי תקשה איך
דמתני' איירי שנפל ולא אמר אקני אבל אם אמר יכולים לעשות שליח שלא שכירות לקדש לו אשה
אקני אעפ"י שנפל קנה ואינו נראה לי דפשט הש"ס ושו"ר להב"ד נר"ו סי' ל"ג ע"ש .גם לפמ"ש ה'
מוכח דהאי דקאמר כיון דנפל וכו' משמע דאינו מחו"פ ז"ל בה' שותפין והו"ד לה' הנז' שכ' בפ' דלא
צריך לתירוץ דלא אמר אקני .ועוד הסברא נותנת כ' רש"י דבשליח קנה אלא דוקא בחוב על במציאה
כיון דגלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה אע"ג דקאמר לא דאין אדם יכול לעשות לקבל לו מתנה ע"ש א"כ
אקני לא קני עד שתבוא לידו .וראיה ברורה לזה באשה נמי דדמיא למציאה כמו שהמשילה הכתוב
הוא ממה שפסק הרמב"ם ז"ל בפ' י"ז מהל' גזילה
ואבידה דאם נפל לא קנה עד שתבא לידו וכתב ה"ה
