Page 392 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 392
Pg: 392 - 13-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
דבעית לשבושי מיהא ההיא דריש לקיש ,ואי נימא מידי .ושו"ר דלק"מ דהתוס' לשיטתייהו אזלי דס"ל
כאידך פירושא דרש"י דמר במציאה ומר בגט הא דבשוגג יש שליח לד"ע וליכא דברי הרב ודברי
נמי קצת קשה דאם כן רבי יוחנן דמיירי בגט מאי התלמיד דברי מי שמועין וא"כ השתא כיון דהם
קא משמע לן ,תנינא ידה אין לי אלא ידה חצרה כו' שוגגין אה"ג דאי אמר להם כדי לפגל פיגולן פיגול
דמרבי תנא להדיא אפילו על כרחה ואפילו קטנה.
)למנצח לדוד( דבשוגג ישלד"ע.
)זרעו של אברהם(
רש"י ד"ה ילפינן מציאה וכו' ומר סבר לא דף יא ע"א
ילפינן וכו' ואיכא למימר דשליחות הוא ומשום
דאין שלד"ע אצטריך למכתב התם ,עכ"ל .וצ"ע גמ' מר סבר ילפינן מציאה מגט ומר סבר לא
למד"א דילפינן מציאה מגט ,וידעינן דחצר משום ילפינן ואי בעית אימא כו' ואי בעית אימא כו'.
יד איתרבאי א"כ למאי מבעי המצא תמצא לרבות אוקימתא קמא איכא לאקשויי עלה דמאי טעמא
קנין חצר בגניבה והרי ידעינן דחצר משום יד דמאן דאמר לא ילפינן הא על כל פנים הך ילפותא
איתרבאי .וי"ל ע"פ הגמ' בגיטין דף ע"ז א ,וז"ל לאו דאורייתא היא אלא מדרבנן וכמו שכתבו
מנא הני מילי ]דמגרשה בזריקת גט לחצירה[, התוספות ]ד"ה ילפינן[ ,והילכך אינו מספיק מה
דת"ר ונתן בידה אין לי אלא ידה גגה חצירה שכתב רש"י ז"ל ]ד"ה ומר[ דממונא מאיסורא לא
וקרפיפה מנין ת"ל ונתן מ"מ ותניא נמי הכי גבי גנב ילפינן ,שאין זו ילפותא גמורה ואדרבא כיון
ידו אין לי אלא ידו גגו חצירו וקרפיפו מנין ת"ל דקיימא לן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון
המצא תמצא מ"מ וצריכא דאי אשמועינן גט משום ]פסחים ל' ע"ב[ הואיל ואתו לתקוני דמציאת קטן
דבע"כ מגרשה אבל גנב דליתיה בע"כ איכמא לא יש בה גזל או מפני דרכי שלום למר כדאית ליה כו'
ואי אשמועינן גנב משום דקנסיה רחמנא אבל גט אמאי לא תקינו לה שתקנה גם חצרה כמו ידה ,ומה
אימא לא צריכא עכ"ל .וא"כ ניחא דאי הוי כתיב גם דהואיל וקטנה לענין גט חצרה כידה מדינא
רק גבי גט הו"א משום דבע"כ קמ"ל המצא תמצא דאורייתא כנראה מהברייתא דדריש מונתן בידה
דאף במציאה קנה .ועדיין צ"ע דאי ילפינן גם בחצר ]דברים כ"ד א'[ לרבות חצר בעל כרחה ובקטנה
דגניבה ,והתם הא לא כתיב דהוי משום יד וע"כ וכמו שכתבו התוספות לעיל ]י' ע"ב ד"ה ואי[ ,אם
לומר דהוי משום שליחות ולילף מגט ליתא כיון כן הוה להו לרבנן כי תקינו דיהא לה יד גבי מציאה
דהתם בע"כ א"כ הוי חצר דגניבה משום שליחות שיהיה נמי חצרה כידה כעין דאוריתא ותו כי היכי
ואי ילפינן מיניה על הלמד להיות כהמלמד וימועט דלא ליתו למטעי ולומר דכי היכי דגבי מציאה יש
קטן מחצר דהא חצר משום שליחות כחצר דגניבה, לה יד ואין לה חצר הכי נמי לענין גט ומצי למיפק
וצ"ע .וי"ל דכיון דילפינן מגט דחצרה משום ידה מינה חורבה להתירה לכהונה וכדומה ,לכך הדר
הרי אף חצר דגניבה אמרינן דהוא משום יד ,דאף ש"ס ועביד אוקימתא תניינא דבקטנה כולי עלמא
אמנם דא"א ללמוד מחצר דגט לחודא דשמא משום לא פליגי דילפינן מגט מטעמי דאמרן כי פליגי
דבע"כ אבל כיון דחזינן דחצר קניא גם בגניבה, בקטן ,אך לפי זה צריכינן לשבושי מלתיה דריש
אמרינן דהוא אותו דין חצר דגט ,ולא נימא חידוש לקיש וצריך לומר קטן אין לו חצר כו' והכי נמי
שישנם שני סוגי חצירות אחד משום יד ואחד משום בדרבי יוחנן צריך לומר יש לו כו' ודוחק גדול
שליחות ,וע"כ עיקר הלמוד נלמד מחצר דגט ורק לשבושי כולי האי הילכך עביד אוקימתא תליתאה
לדחות את הטעם דלמא משום דהוי בע"כ ילפינן דלא פליגי כו' והשתא אפילו נפרש חד בקטן וחד
נמי מהמצא תמצא דגניבה אבל יסוד קנין חצר הוא בקטנה חכד פירושא דרש"י ]ד"ה מר[ לא
משום יד כגט .וזהו דכתב רש"י ז"ל דלמ"ד השני משבשינן כולי האי ,ומיהו אכתי נשאר קצת דוחק
