Page 394 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 394
Pg: 394 - 13-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
פריך לרבא דאמר חצרו שלא אדם קונה לו שלא דעת אחרת מקנה אותן שאני ע"כ טה"מ ס"ל
מדעתו מההיא דגט וי"ל וכו' עכ"ל .ולי נר' לתי' דאל"ך אין כאן דעת אחרת שמקנה להן דכיון דט"ה
דלא יכול רב שימי להק' לריב"ח מההיא דגט משום אינה ממון א"א להקנות להן המתנות דהא לאו
דריב"ח מפרש מתני' דגיטין כר' אושעיא שם דאמר דידיה נינהו וכו' ובהאי עובד' דר"ג איתא בסיפא
אפי' היא בטבריה וכו' ולעולם דחצר המשתמרת דהאי מתניתין אר"י עישור שאני עתיד למוד נתון
קונה אפי' שלא מדעתו דוקא משתמרת לדעתה סגי לראב"ע ומקומו מושכר לו אלמא ס"ל לר"י טה"מ
וא"כ לא ק' על ריב"ח אבל הכא פריך שפיר משם א"כ ק' דר"י אדר"י דהא גבי חלה טמאה ס"ל דט"ה
דר"פ משני אליבא דעולה דשאני הכא משום דדעת אינה ממון וע"ק דהתם אמר עולא והוא שעומד בצד
אחרת מקנה אותה ולכך מק' מאי שנא מגט דעולא שדהו ולפ"ז בע"כ ר"ג מאג"ק הקנה להן וס"ל
בעצמו קאמר והוא שעומדת בצד ביתה וא"כ ק' טה"מ ובקידושין דף נ"ח אמר עולא ט"ה א"מ ע"ש
שהניח סוגיא זו בתימ' ועוד י"ל דהרמב"ם ז"ל פסק
שפיר ודו"ק. פ"ה מה' אישות דט"ה א"מ ובפי"א מה' מע"ב פסק
)ימי אברהם( דט"ה נקנית באגב ובחליפין ובמת"כ הוא דאינו
יכול להקנותם בחליפין משום דנתינה כתיב בהו
תוס' )מע"א( ד"ה עישור וא"ת ואמאי לא נתן ע"ש ואיך נקנית באגב ובחליפין כיון דפסק דט"ה
תרומה גדולה וכו' .עכ"ל .כ' מהרמ"ש ובדמאי א"מ א"ו דפי' הסוגיא כמ"ש בא"ז וז"ל ט"ה א"מ
ל"ל דא"כ אמאי נתן מע' הא קי"ל המע"ה ע"ש נ"ל דאפי' תימ' ממון אינה ממון חשוב להקנות ע"י
ולכאורה אע"ג דלגבי נתינה אינו מחוייב כדי לקיים חליפין ואתיא סוגיא בין למ"ד ממון ובין למ"ד אינה
מצות ביעור מחוייב וכה"ג כ' ה' מוצל מאש סי' ][ ממון ודקדק כן מלשון הגמ' דקאמר אינה ממון
דאפי' להסו' ספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן להקנות בחליפין משמע דלענין זה דוקא ע"ש לפ"ז
במצות עשה לחומר' מן התורה מיהו מדברי התוס' אתיא פי' הסוגיא כך ולא היא כלומר דלעולם בין
בפ"ק דבכורות דף ט' גבי עריפה ע"ש אין נר' כן למ"ד טה"מ ובין למ"ד טהא"מ נקנית בחליפין
ובאגב משום כיון דהבעלים יש להם קנין כל דהו
וע"ש לה' הלכות יו"ט ע"ש. כמו פחות משו"פ מהני להקנות באגב ובחליפין
)משמרות כהונה( דלא בעי' ממון חשוב להקנו' בחליפין וכיון דלא
בעי' ממון חשוב א"כ אתי' גם כמ"ד טהא"מ שהרי
שם בא"ד שהרי ראב"ע היה עמו וכו' .עכ"ל. אפי' למ"ד טהא"מ מ"מ יש לו בה קנין כ"ד בפחות
ק"ק אפי' לא היה עמו הי"ל לזכות לו ע"י אחר וכ"כ משו"פ וחליפין מהני בפמשו"פ וכ"כ ה' נאות יעקב
בש"מ וכה הראוני בירוש' בפ"ד דמסכת פאה ז"ל ד' י"ז ע"ב ע"ש ועיין במ"ש מהרימ"ט ז"ל ח"ב
דאפליגו אמוראי דחד אמר א"י לזכות אלא ע"י מי סי' ה' ומ"ש עליו ה' בני יעקב ז"ל דף נ"ט ע"ג
שראוי ליטול וח"א אפי' אינו ראוי ליטול ופריך ולפמ"ש א"ש דמפ' סוגיא זו לכ"ע לפיכך מאן
מהאי מעשה דר"ג דרע"ק היה עשיר וזיכה ר"ג על דפסק כלישנא קמא ס"ל בין למ"ד טה"מ ובין למ"ד
ידו לעניים ומשני תפתר קודם שהעשיר ע"ש ולפ"ז טהא"מ נקנית באגב ובחליפין ומאן דפסק כל"ב
ניחא שפיר שכ' התוס' שהרי ראב"ע היה שם
להקשות אפי' למ"ד דבעי' ראוי ליטול ולדידיה בעי' וכר"פ ס"ל אינה נקנית בחליפין ובאגב ודו"ק.
כהן ועיין להרב פר"ח בספר מ"ח בתשו' שכ' בכפר )מאורות נתן(
שאין בו אלא כהן א' ואינו רוצה לקבל מזכין
המתנות לכהן שבעיר אחרת ע"י אחר ע"ש ומן שם א"ל רב שימי לר"פ הרי גט וכו' .הק' ה'
האמור צריך לזכות לו ע"י כהן ולא ע"י ישראל מגדנות נתן ז"ל וז"ל ,יש מקשים לרב שימי דלא
אסיק אדעתיה שאני גט דאיתיה בע"כ אמאי לא
לצאת מידי המחלוקת הלז.
)משמרות כהונה(
