Page 398 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 398
Pg: 398 - 13-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
דף יג ע"א לגדול ליפלוג וליתני בדידה בקטן בין סומך לאין
סומך וכמש"ל אלא ע"כ דגדול היינו שאינו סומך
גמ' ה"מ היכא דמטו וכו' .בסוגייא דלקמן בדף כ'
ע"א כתב הרא"ש ז"ל ועוד שובר בזמנו טורף וכו' וקטן היינו סומך.
מתוך דברי רב אלפס ז"ל משמע דהא דאמרי' לעיל )מגן גבורים(
דלא אמר אביי עדיו בחיתומיו זכין לו אלא היכא
דמטא לידיה בסוף היינו דווקא וכו' אבל כשזוכה שם בא"ד וצריך ליזהר שלא לזכות העירוב ע"י
בדבר שהוא תחת ידו זכה בשעת חתימה אפי' לא בנו הגדול דקי"ל כר"י לגבי שמואל וכו' .עכ"ל.
יבוא השטר לידו לעולם עכ"ל הקושיא מפורש' מבואר מדבריהם דשמואל ס"ל בנו הגדול אעפ"י
דהא הכא קתני נמי שובר וקתני דלא יחזיר שמא שסמך על שולחנו מצאתי לעצמו ולא חיישינן
נמלך וכי נמלך מאי הוי הא אמר' דאע"ג דלא מטא לאיבה ותימא שהרי כתבו לעיל בד"ה אי אמרת
שטר' לידיה עידיו בחיתומיו זכין לו ונרא' דאנה"נ אלא ודאי יזכה לנפשיה מדאורייתא ואביו מיניה
אם צוה בסתם לסופר שיכתוב לעדים שיחתמו משום איבה שסמוך על שולחנו אלמא דשמואל נמי
דאע"ג דלא מטא לידיה קנה מדין מחילה ומיהו חייש לאיבה וי"ל שלא כתבו כן דשמואל נמי חייש
איכא למיחש שמא בפי' כשאמרה לסופר וכו' לאיבה בסמוך על שולחנו אלא גבי קטן שאינו יודע
אדעתא שכשיפרע להאי כשתתפיס לו תמכרנו לפרנס את עצמו אבל לא לגבי גדול דאף אם תהיה
לבעל ולכך כשאין האשה לפנינו לא יחזיר שמא לא איבה כיון דגדול הוא יכול לפרנס עצמו ממקום
פרע ולא נתפייסה לו ומיהו בשמודית ואומרת
שיחזרנו לו מחזירין לו דהו"ל כאתנית מעי' והא אחר ודו"ק.
אקיים תנאה וכמאן דכתבה בסתם דמי דמההיא )מגדנות נתן(
שעתא זכה ואע"ג דבההיא שעתא אכתי לא מטה
לידיה ובעלמא כה"ג אם מכר אח"ך נתבטל זיכוי שם ד"ה במגביה מציאה וכו' וא"ת וכו' אמה
החתימה הכא קנה הבעל דהו"ל במחילה דלא בעינן העבריה מציאתה לאביה ושכר בטלה לרבה,
מטא שטרא לידיה זהו מה שנראה ביישוב דברי היכי מתוקמא אליבא דרבא וכו' .כתב הרב עין
הרא"ש לדעת הרי"ף אלא שאין דבריו אלו יהוסף ז"ל וז"ל תימא דמאי קושיא אימא דלצדדים
קתני ,אם לא בטל לאביה ואם ביטל שכר בטלה
מוכרחין בפירוש דברי הרי"ף. לרבה עכ"ל ז"ל .ואחהמ"ר לא זכיתי להבין דבריו
)מלחמת מצוה( הקדושים ז"ל ,דמלבד דזה דוחק בלשון הברייתא
שם כמו שיראה הוראה ,עוד זה דבלא"ה א"א לומר
שם אלא לאביי וכו' מאי איכא למי' וכו' .המש"ל כן דהא רבא ס"ל דמתניתין מיירי במגביה מציאה
בפ' י"ח מה' גזילה כ' דבאמר להם כתבו שטר אמנה עם מלאכתו לכן מציאתו לעצמו ,אבל בברייתא
ותנו בידי אם אלווה בו אתן לו השטר לא אמרי' דקאמר מציאתו לבע"ה היינו משום שביטל
עדיו בחתומיו זכין לו אפילו לאביי ודוקא באמ"ל ממלאכת בעה"ב כדמוכח להדיא בגמ' כאן ,וא"כ
שהוא רוצה ללוות בו עכשיו ע"ש ולכאורה ק' דלפי אין קאמר הרב ז"ל דאם ביטל שכר בטילה לרבה,
זה מאי פריך גמ' לאביי נימא דחיישי' לאמנה וי"ל הא המציאה כולה לרבה ,ואפילו אם המציאה
דבאמנה נמי אין כותבין לכתחילה כיון דאתי מעולה בדמיה מאה פעמים יתר משכר ביטול
למטרף שלא כדין ועפי"ז מקשים התוס' בד"ה אביי מלאכתו מ"מ כולה לרבה וצע"ג .ומן התימה על
המפרשים ז"ל שמביאים דבריו תדיר ומשיגים עליו
על פירש"י שפיר ולא יתורץ בדברי המש"ל. ובפרט הרב דברי מרדכי ז"ל ,ואיך לא העירו בזה
)משמרות כהונה(
ועדיין צע"ג.
)כנסת יחזקאל(
