Page 400 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 400
Pg: 400 - 13-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
דפשטא למילתיה דר"א ,משמע דבכל גוונא איירי לחששת מזוייף דאפי' איתיה קמן וטעין פרעתי לא
בין בשטר הקנאה בין בשטר דלאו הקנאה .ולהכי הול"ל מחזיר לבעלי' דהא שמואל נמי אית ליה
פרכינן ליה מברייתא דאי לא ,כי היכי דנחית דמהניא טענת פרעון היכא דאיכא מגו דמזוייף
לפלוגי בין חייב מודה ,לאין חייב מודה הו"ל כמ"ש התוס' בתחילת דיבור זה ואי אמרת היכא
לפלוגי נמי בין יש בו הקנאה לאין בו הקנאה ומה דנפל מצי טעין מזוייף א"כ כי טעין פרעתי נמי
בין כיון דאפי' דחקינן לפרושי הכי במילתיה דר"א.
לא פליט מקושייא דברייתא דעכ"פ קשה עליה אמאי קאמר שמואל מחזיר לבעלים.
מדר"מ .להכי נקטינן פשטא דמילתיה דר"א. )עדות ביהוסף(
ופרכינן עליה ודו"ק. שם בא"ד משמע שאין הלוה בפנינו וכו'.
)חיי משה( לכאורה ומאי ראיה ואימא דלעולם כשהלוה מודה
אלא דהש"ס קאמר למאי ניחוש אי לשמא כתב
שם ד"ה הני תרתי מלי נינהו וכו' ,אבל מה ללוות ולא לוה ועכשיו רוצה ללוות הא שעביד
שמפרש וכו' .מקשים דא"כ ליכא אפי' חדא דהא נפשיה ולכאורה היה אפשר לומר דהוכחתם היא
מכיון דלפרעון לא חיישינן בהכרח לאוקומי מתני' דאם לא כן מאי איריא שטר הקנאה דשעביד נפשיה
באין חייב מודה ,וממילא לר"מ באין בו אחריות הרי אפי' בשאר שטרות נמי כשחייב מודה יחזיר
מוכרח לומר דלא גבי אפי' מבני חרי .וי"ל דהוה וליכא למיחש למידי כיון דלפום השתא שמואל
מצי לאוקומה בחייב מודה ,וטעמא דלא יחזיר ביש סבר כאביי עדיו בחותמיו זכין לו אלא דמדבריהם
בו אחריות משום ללות ולא לוה כרב אסי ודלא לא משמע הכי והגם שראיתי בסמ"ג שפירש כן
כאביי ובאין בו אחריות לר"מ גבי מב"ח ,ואין בדבריהם מדברי מוהר"ם שיף ושאר מחברים לא
להקשות דא"כ לשמואל נמי ל"ק אלא חדא דלעולם משמע כן ומה שהקשינו יש מקום לישבו מדברי
לא חיישינן לקנונייא כמתני' וברייתא לשמא כתב
ללות ולא הוא דחיישא ,ושמואל מוקי למתני' בין מהרש"ל לקמן אעפ"י וכו' יעו"ש.
בחייב מודה בין באינו מודה דביש בו אחריות ,לא )קול מבש"ר(
יחזיר משום כתב ללות ולא לוה ולא תקשי לן עליה
דשמואל אלא בהא דקאמר לעיל דלר"מ מב"ח נמי שם ד"ה אלמא חיישינן וכו' מ"מ קשייא וכו'.
לא גבי די"ל דשמואל ודאי לא פרכינן עליה ,אלא וא"ת דילמא ר"א לא ס"ל כאביי אלא כרב אסי,
אי סבר כאביי דעדיו בחיתומיו זכין לו ,משא"כ ובשטר הקנאה הוא דיחזיר משום דליכא למיחש
ר"א ,ועיין בש"מ שו"ר להר' מ"ז ז"ל בזה ודבריו לשמא כתב ללות ולא לוה ,וברייתא איירי בשטרי
דלאו אקנייתא ,ולהכי אפי' חייב מודה לא יחזיר
קצרים. משום דשמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי.
)חיי משה( והנה למאי דגרסי' התוס' דלרבנן באין בו אחריות
גבי' ממשעבדי ,ניחא דאי אפשר לאוקומי מילתיה
שם בא"ד מתני' קשיתיה וכו' .והקשה השטמ"ק דר"א בשטר הקנאה לחוד ,דא"כ אמאי לא אוקי
]וכן במהרש"א ז"ל ועוד מפרשים[ צ"ע לדבריהם מתני' בין בחייב מודה ובין באינו מודה ואיירי
כיון דמכח מתני' דכל מעשה בי"ד יחזיר קאמר דלא בשטר דלאו הקנאה .ולרבנן בין כך ובין כך לא
חישינן לפרעון ע"כ לאוקמי מתני' באין חייב מודה, יחזיר משום דגבי ממשעבדי דאחריות ט"ס .אך
כיון דאם חייב מודה ,ול"ח לפרעון אמאי לא יחזיר. לגריסת רש"י קשה .דילמא ר"א כרב אסי ס"ל .והא
וכיון דאוקמי באין חייב מודה על כרחו נמי לדעת דלא אוקמה למתני' בחייב מודה ובשטר דלאו
ר"מ דאמר יחזיר לפרש דהא דיחזיר אף שהלוה הקנאה משום דא"כ באין בו אחריות לרבנן אמאי
אינו מודה משום דאינו גובה בו כלום וא"כ לכל לא יחזיר כיון דלא גבי ממשעבדי והא מודה ,וי"ל
