Page 405 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 405
Pg: 405 - 13-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
מקבל מתנה דשבח הבא ממילא גובה אותו ב"ח הוא אחרים וכמו שבאמת הקשה עליו מהר"ם שיף ע"ש
מטע' שכתב הנ"י וכמ"ש ודו"ק. וקצת יש למקום ליישב דברי מהרש"א מהתוס' ד"ה
)מאורות נתן( תדע ע"ש ואכמ"ל פה.
)קול מבש"ר(
תוס' ד"ה ב"ח וכו' אלא ודאי בשבח יתומים
מיירי וכו' .הק' מהר"ם שיף ז"ל דילמא אכתובת שם ב"ח מי אית לי' פירי .פרש"י ז"ל פירות
אשה מק' דטרפה ממשעבדי' והיא אינה גובה משבח גמורין כו' עכ"ל .עי' מה שהק' הרב בע"י לפ' רש"י
לקוחות וכו' דהאי לישנא דתנאי כתובה ליתא התם והרי"ף ז"ל דפירות שאינן גמורים גובה מהם ב"ח
בגמרא רק הוספה מדברי התוס' עכ"ד ואחה"מ א"כ נוקמה הברייתא בהכי והצריכה עיון וא"ה
נעלם ממנו סוגיא דהתם דגרסי' כן בפסקא בפ"ע אישתמיט מיניה ז"ל מ"ש רש"י בהמקבל דק"ו ד"ה
גבי ולא הבנות במזונותיהם מ"ט דתנאי כתובה המגיע לכתפים צריכים לקרקע דבר מועט דאילו
ככתובה דמי וכונת הגמרא דמ"ט לא גבו הבנות אין צריכים כו' הו"ל פירות ולא שבח כו' ע"ש א"כ
מזונות משבח יתמי כמו ב"ח ומשני דתנאי כתובה נתבאר דפירות שאינן גמורי' שבח מקרי ולא פירות
ככתובה דלא גבי' משום קולי כתובה שנו כאן ומזה וכ"כ בשיט' הרב צלאל ועי' בהרש"ך מ"ש בזה ע"ד
מוכחי התוס' דב"ח גובה משבח יתומים ומ"ש
הרא"ש ז"ל הוא ענין אחר והתוס' לא ניח' להו בכך התוס' בבב"ק.
דאינו מוכרח לומר דהוי דומיא דבכור ודו"ק] .א"מ )אור יקרות(
עיין בביאור מ"ש בזה ע"ש עכ"ה[. שם אלא מעתה מתנה דלא כתיב ליה הכי ה"נ
)מאורות נתן( דלא טריף וכו' א"ל אין וכו' .כתב הרי"ף ז"ל
ומסתבר' דדוקא בשבח הבא מחמת הוצאה אבל
דף טו ע"ב בשבח דאתי ממילא גבי מניה ב"ח וכתב הנ"י הט'
משום דשבח הבא ממילא הוי כאלו היה בעולם
גמ' הניחא למ"ד וכו' אלא למ"ד וכו' לימא ליה משעת הלואה וחל עליה השעבוד וכו' ע"ש וראיתי
וכו' ע"כ .מדברי התוס' ד"ה הא דלא מסיק וכו' להלח"מ ז"ל עמ"ש ה"ה ז"ל פכ"א מה' מלוה שדעת
וי"ל דבלאו הכי פריך שפיר הניחא וכו' ולפי ההלכות דיתומים דינם כמקבל מתנה וכתב ה' ז"ל
המסקנא וכו' ע"כ מוכח דהניחא אמאי דמשני הא דמשמע ליה כן מדכתב הרי"ף גבי מקבל מתנה
דלא מסיק וכו' קאי ולא אברייתא דקתני ונוטל דשבח' דאתי ממילא טריף מניה ב"ח וזה נפקא ליה
יציאה מב"ח דאבריית' לחוד לא תיקשי ליה וכון מדאמרי' כן גבי יתומים וכמו שהכריח כן הרמב"ן
מוכח לשון הניחא ולכאורה קשה אברייתא לחוד ז"ל מפ' יש בכור וכו' ואי הוה ס"ל להרי"ף דיתומי'
כמו שהקשה בס' ת"ח .ואפשר דאברייתא לא גובה מהן אפי' שבח הבא מחמת הוצאה מה ראיה
תיקשי דמצי למימר דנוטל יציאה מב"ח דקאמר מיתומים למקבל מתנה וכו' עש"ב ולא הבנתי דבריו
היינו שנוטל ממנו קצת מהקרק' אע"פ שמחסרו דהא הרי"ף ז"ל לא הביא ראיה במקבל מתנה
מקצת שדה המשועבדת לו ופוגמה שהשדה שלימה מהיתומים אלא כ"כ מסברא וכ"כ הראב|ד ז"ל
משועבדת לו היתה ולהכי קרי לה גבייה מב"ח לעיל דדין מקבל מתנה כתבו הרי"ף ז"ל מסבר'
אע"פ שהלוקח גובה ממנה שהיא בידו ולשון הגמ' ואיהו ס"ל כותיה והכא גבי יתומים פליג על רבינו
נקט כהאי לישנא דקאמר הב לי גריבא אבל מלשון וס"ל כהתוס' דיתומים ל"ל שבח' משום דברא
המתרץ דנקט בלישניה דיהיב ליה שבחיה ומסלק כרעא דאבוה א"כ מנ"ל לה"ה ז"ל שזה דעת הרי"ף
ליה דמשמע מדבריו דנקט אשבח לשון סילוק אימא דהרי"ף ס"ל כמ"ש הראב"ד ז"ל דאיכא
דברייתא דקתני נוטל יציאה מב"ח כפשטה היא חילוק בין מקבל מתנה ליתומים ומ"ש הרי"ף גבי
