Page 407 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 407
Pg: 407 - 13-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
כתפיה אלא חשיבנן לה במשעבדי שכבר זכה בה תוס' ד"ה הא דלא מסיק וכו' וי"ל דבלאו הכי
הלוקח ,ואין ב"ח יכול לגבות ממנה אפי' אם היה פריך שפיר .הקשה הרב זרע יצחק ז"ל משם הרב
מוקדם קודם למכירה ראשונה שמכר ללוקח משום לחם אבירים ז"ל דאיך כתבו פריך שפיר שהרי
דלא כתב ליה דאקני ,ומרן דנקט מית גזלן חדא הש"ס לא פריך אלא למ"ד אי אית ליה זוזי ללוקח
מצי לסלק ליה וכו' וא"כ הו"ל להקשות קו' כוללת
מינייהו נקט משום דנזכרה בש"ס ,וק"ל. וצ"ע עכ"ל לחם אבירים ועיין מה שתי' הר' ז"ל.
)חיי משה( ולענד"ן לומר דקושית התוס' שהקשו אמאי נוטל
וכו' אינה קושיא כוללת דהא למ"ד אי אית ליה זוזי
שם במתנה פליגי בה רב אחא ורבינא וכו'. ללוקח לא מצי מסלק ליה לב"ח לא קשה אמאי
והרא"ש ז"ל סימן מ' כתב וז"ל והלכתא כרבינא נוטל שבח היתר על היציאה דהא בדין הוא דנטיל
לקולא ולא מפקינן ממונא מחזקת הגזלן ועל הלוקח ליה כיון דלא מצי מסלק ליה הוי כדין היורד לשדה
להביא ראיה שנתכוין להעמידה בידו ,עכ"ל] .האי חבירו שלא ברשות דלית ליה שבח היתר על
כללא דהלכתא כרבינא לקולא הוא בחולין צ"ג[. היציאה דהא כא' משדותיו של מלוה הוי ולא מקשו
והרמב"ם ז"ל פ"ט מגזילה ואבידה הי"ג פסק התוס' אלא למ"ד דמצי מסלק וכו' ולכך תירצו
שמתנה כמכר ותתקיים ביד הלוקח ,וכתב שם התוס' דבלא"ה פריך שפיר .ותמיהני על הר' זרע
המגיד משנה וז"ל ור"ח פסק כירושה וכן הרשב"א יצחק שכתב כן לעיל מזה משם הרז"ה לדעת הרי"ף
ז"ל ורבינו פסק כמכר ואולי משום דמסתבר טעמא ז"ל ולא דחה דברי הר' לח"א מטעם זה וצ"ע ודו"ק.
דמ"ד כמכר לדעתו ז"ל ,עכ"ל .וקשה הא יש כלל )צרור החיים(
שהלכתא כרבינא לקולא וכמ"ש הרא"ש ז"ל.
והכסף משנה שם כתב וז"ל ויותר נראה בעיני לומר דף טז ע"א
דטעמו לפי שהלוקח מוחזק בקרקע ובטענה כל דהו
מוקמינן ליה בידיה וכמ"ש הטור בשם הרמ"ה גמ' אלא איכא בינייהו דמית גזלן וכו' ,עיין
עכ"ל .ולדעתו לכאורה מתורץ שהרי פירוש לקולא בפ"ט ד"ה גזלה דין י"א במ"ש מרן ]בכס"מ[
שישאר ביד המוחזק והלוקח נחשב למוחזק .אבל ולכאורה קשה דפשטא דש"ס משמע דהשתא הוא
צ"ע שהכסף משנה סתר משנתו שם דבהלכה י"א דקא' דמית גזלן איכא נפקותא בין הני תרי עיקר
כתב וז"ל ועוד י"ל דלא אמרינן דלקחה כי היכי מילתיה דרב מעיקרא לא הוה ס"ד דאיירי במית
דליקום בהימנותיה אלא כל היכא דלא זבנא או גזלן לחוד ,וי"ל דמיעקרא איירינן כגון שבא ב"ח
אורתא בתר הכי דהא דאמרן דניחא ליה דליקום של גזלן לגבותה שלא בפניו ואהכי קא' רב דאינו
בהימנותיה אומדן דעתא בעלמא הוא ונ"מ להיכא יכול לגבותה משום דכוונתו של גזלן להעמידה ביד
דמית גזלן בתר הכי אבל כל היכא דזבנא או אורתא הלוקח וכאילו שליחותה קא עביד לקנותה לו ולא
הא גלי דעתיה דליתא לאומדן דעתא דידן וכיון זכה בה הגזלן מעולם ואין ב"ח יכול לגבות ממנה
שהוא מוחזק בקנין השדה מבעליו וזה שרוצה ואפי' בא בעל חוב לגבות בפניו אי טעין הגזלן הכי
להוציאו מחזקתו עליו הראיה וכו' עכ"ל .וחזינן מקבלינן מיניה דמסתמא אמרינן שכך היה דמה
להדיא דהמוחזק הוא הגזלן והמוציא הוא הלוקח מכר וכו' ,א"נ אפי' נימא דלאו שליחותיה דלוקח
וא"כ ה"נ בנידון דמתנה וכמש"כ הרא"ש דהגזלן קא עביד אלא שהוא קונה אותה תחלה ואח"ך מקנה
מוחזק ,וצ"ע לדעת הרמב"ם הא הלכה כרבינא אותה ללוקח תכף ,מ"מ נ"מ שאינה חשובה כבת
לקולא וצ"ע] .ועכ"פ דברי הכס"מ סותרים זא"ז[. חורין ביד גזלן כדי שיגבה המלוה ממנה את חובו
והנראה לומר הוא דהאי כללא דהלכתא כרבינא אפי' לא כתב לו דאקני דמיניה אפי' מגלימא דעל
לקולא לא איתמר גבי ממונא ,דלא שייך כ"כ לומר
לקולא ,שהרי קולא לנתבע הוא חומרא לתובע,
