Page 411 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 411
Pg: 411 - 13-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
דודאי אין לחוש ללקוחות שעדין לא היו בעולם הוא ד"ז לומ' דהילכת' כמ"ד דלא מפיך ורבנן ס"ל
משום דירא שמא יצא הקול משטר זה ולא ימצא לא יחזיר דחיישינן לפרעון וכן הילכת' ]א"מ לע"ד
לוקח שיקחוה ממנו ועוד הוסיף וז"ל וי"ל שמתיירא אין זה מספיק דאכתי תיק' אמאי לא קאמר הילכת'
הוא שמא יטרוף ממנו אותו קרקע קודם שימכרנו כמ"ד דחיישי' לפרעון ולא לעשו' מימר' מעצמו
כי בכל קנוניא שאנו מזכירין בתלמוד אין ללוה ונלע"ד לייש' לפמ"ש התוס' לעיל ד' י"ג ע"ב ד"ה
כלום שאם היה לו לא היה המלוה טורף ללקוחות הא קאמר להד"מ וכו' דלפוגת' דר"י ורבנן לעיל
אבל זה שהלקוחות בידו מתיירא שמא יטרוף ממנו איירי כשהלוה בפנינו וטוען פרעתי דומיא דרישא
ע"ש לפ"ז א"ש דשמואל אמר לך אנא דאמרי אפי'
עכ"ל. למ"ד התם דחיישי' לפרעון ה"ד התם שהלוה
)קול מבש"ר( בפנינו וטוען פרעתי אבל הכא שאין הלוה בפנינו
לכ"ע ל"ח לפרעון וכ"ש אם מודה ואומר שלא פרע
שם מהו דתימא האי מפרע פרעיה וכו' .קשה דל"ח לפרעון ולקנוניא לכ"ע כדפריך לעיל ד' י"ג
שהרי כתבו התוס' לעיל דף י"ג בד"ה ה"ט וכו' ע"א לשמואל וכה"ג חילק ה' אבן מיגש ז"ל בתשו'
דמשום פשיטי דספרא לא יפסיד ללקוחות ממון הביאה בא"ז שם וכן ר"י לא מצי למימר הלכה
מרובה היכא שכבר לוה ופרע ע"ש וי"ל שלא כתב כמ"ד דחיישי' לפרעון משום דהו"א דוקא התם
התוס' לעיל כן אלא בהצטרפות נמי שירא הלוה שהלוה טוען פרעתי אבל כשאין הלוה בפנינו
ששמעו הפריעה כדמשני הכא אבל אי לאו טעמא אליבא דר' אבהו א"נ כשהלוה מודה שלא פרע
נמי איכא למימר דאפשיטי דספרא חייש אע"ג אליבא דר"כ ל"ח לפרעון מש"ה איצט' לר"י
שכבר לוה ופרע ודו"ק אבל אכתי קשה מאי הא לעשות מימר' מעצמו לאשמעי' דאפ"ה חיישי'
דמותיב מהא דתנן מצא שט"ח וכו' ולא אמרינן
דא"כ מלוה גופיה לא שבק וכו' דדילמא שמעי רבנן לפרעון עכ"ה[.
ומפסדי ליה דשאני התם דלא חייש מלוה להכי )מאורות נתן(
משום דליכא פריעה ולא שמעי רבנן וסבור המלוה
שיצא הקול משעת כתיבה משא"כ הכא דאיכא דף יז ע"א
פריעה שירא המלוה ששמעו הפריעה כמ"ש התוס'
לעיל בדבור הנז' ובמ"ש מהרש"ל ז"ל ניחא נמי הא גמ' מהו דתימא מפרע פרעיה ומשום פשיטי
ע"ש וק"ל ואכתי יש לדקדק אמאי איצטריך דספרא .יש לשאול בשלמא לרב אסי דבשאין חייב
לאותביה מהא דתנן וכו' מדברי ר' יוחנן גופיה ה"מ מודה ולפריעה בת יומא לא חיישי' ניחא אלא לרב
לאותביה דקאמר המוצא שט"ח וכו' וכתוב בו זמנו כהנא יקשה וליחוש שמא פרעו וכתב שטרא בניסן
בו ביום יחזירו לבעלים דוק מינה הא אם לא היה ולא בעי למזפא ביה עד תשרי משום פשיטי דספרא
כתוב בו זמנו בו ביום לא יחזיר דחיישינן לפשיטי ובהא אפי' מלוה שתיק משום דקא מרווח כמ"ש
דספרא ולא אמרינן דא"כ מלוה גופיה לא שבק סבר הש"ס בסמוך ועוד יקשה וליחוש שמא פרעו והוי
וכו' וי"ל דניחא ליה לאותביה ממתני' וגם אע"ג שטר שנמחל שעבודו ואין דעתו ללוות כלל ועביד
דאיכא זמן רב בין כתיבה להלואה ואפשר דשמעי קנוניא למטרף לקוחות וכן הכא בש"ס אמאי נכנס
בטעם דפשיטי דספרא ולא בטעם הקנונייא
רבנן ואכי"ה לא חייש ודו"ק. ובהשקפת העיון השבתי לחכם א' דודאי לקנונייא
)מגדנות נתן( דלקוחות דעדין לא לקחו ממנו אין לחוש ובכל
מקום לא חיישי' אלא לקנוניא דלקוחות שהיו כבר
רש"י ד"ה והעדים מעידים וכו' בפנינו תבעו בעולם אבל היה הענין אצלי בלי טעם ושו"ר
וכו' .והרא"ש ז"ל וכן שאר המפרשים פירשו בהריטב"א ז"ל שכ"כ והוסיף הוא הטעם ואמר
שהעדים מעידים שלא זזה ידו מתוך ידם ,וקשיא לי
