Page 415 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 415
Pg: 415 - 13-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
)צרור החיים( א"כ בודאי זמנו שוה לאותו שנאבד ע"כ וק"ק
דילמא קמ"ל דלא חיישי' לקנוניא דשמא זה הגט
דף יח ע"ב זמנו קודם לגט האשה זו והוא אומר דזמנו שוה
משום דרוצה לעשות קנוניא עמה ודו"ק] .א"מ עיין
גמ' רמי מתני' אברייתא .יש לשאול ואכתי אמאי למהרמ"ש ז"ל שכתב לתי' זה דהכא לא חיישי'
לא פריך מתני' דקתני נמלך אמתני' דכל מעשה ב"ד לקנוניא כיון דליכ' ריעות' דנפילה דאמר מדלא
ה"ז יחזיר וראיתי במהר"ם שיף שכתב בזה דגט נזהר לשומרו וכו' שהרי הכא כיון שכבר נתגרשה
מגט עדיפא ליה לאקשויי וכ"כ הריטב"א ז"ל בו היא זהירה לשומרו וכו' ע"ש ודבריו סותרין
למ"ש הוא עצמו בפ' כל הגט בתוס' הנ"ל דה"נ
יעו"ש. חיישי' לקנוניא ע"ש ונ"ל דהגליון דנקט כיון
)קול מבש"ר( שהבעל מודה וכו' ל"ד קאמר אלא ר"ל כיון שכבר
ראינו אנחנו והבעל הגט בידה ולא ידענו אם הוא
שם במאי קא מיפלגי מר סבר דאישתכח בבי גט זה שנמצא א"כ בודאי שזמנו שוה ובזה א"ש נמי
דינא ומר סבר דאישתכח אבראי .יש לראות מה שהק' עליו מהרש"ל וז"ל ואין להקש' א"כ
ואמאי לא שאל כן אדרב הונא ורבה דלעיל וי"ל כשאין הבעל מודה אמאי הק' התוס' שיחזיר לראיה
דאי פריך כן הו"א אפשר דרב הונא עצמו חזר שמא יהיה זמנו קודם ע"ש ולפמ"ש א"ש דכיון
משא"כ אליבא דר"ז פריך שפיר ומ"מ אין לשאול שראינו כבר הגט בידה א"כ בודאי זמנו שוה גם
דהו"ל לש"ס למיפרך ומעיקרא מאי ס"ד דרב הונא בלא"ה לק"מ דהא לפי האמת בלאלתר לא חיישי'
דאיכא למימר הש"ס פריך קושיא חזקה אדר"ז גם שמא גט אחר הוא כדקתני במתני' דגיטין מצאו
לפי האמת וזה פשוט ודלא כמ"ש בספר מגן גבורים לאלתר כשר ולא הק' הגיליון רק אמ"ש פשיט'
דיחזיר אפי' אין גט זה שלה יחזיר לראיה עכ"ה[.
בסמ"ג בזה כמו שיתבאר בס"ד. )מאורות נתן(
)קול מבש"ר(
שם ד"ה והוא שהוחזקו תימא וכו' וי"ל דעובדא
שם רב אשי אמר כגון דקא אמר נקב וכו' .ע"כ. דבסמוך וכו' .כתב המג"ן וז"ל הקשה הרב שעה"מ
וז"ל הרא"ש ז"ל דאמרי עדים אפי' אחר שראוהו ז"ל בפ"ג מה' גירושין דין ט' וז"ל ויש לדקדק
וכו' ולצורבא מרבנן מהדרי' ליה בטביעות עינא וכו' בדבריהם טובא דמה יענו לא"ד קמא דר' זירא
ע"כ פי' אי הוי שליח או בעל צ"מ מהדרינן ליה אמאי לא מוקי אידי ואידי שהשיירות מצויות וכו'
בטביעות עינא וכ"ש לעדים משום דטביעות עינא ע"ש מה שתי' .ומה שנראה לי לתרץ עוד דלא"ד
עדיף אלא משום דלא מהימנינן ליה דא"כ כל אדם קמא דר"ז ס"ל סיפא דמתני' דקתני כל מעשה ב"ד
יאמר יש לי בו ט"ע משא"כ בצ"מ או בעדים ה"ז יחזיר דאשתכח בב"ד דהוי מקום שהשיירות
דהאמינתם תורה דמהדרינן והיכא דמצאו בעל מצויות .וטעמא דיחזיר משום דלא הוחזקו .וראיה
עצמו או שליח נאמן בט"ע מגו דיכול לומר לא נפל לזה מדקאמר הש"ס לקמן דאיכא דאמרי בתרא
כמ"ש הרא"ש בגיטין .וטביעות עין מהני בעדים דר"ז ס"ל דמתני' דכל מעשה ב"ד וכו' דאשתכח
אפילו הם עמי הארץ דכל אדם בקי בט"ע כמ"ש אבראי משמע דלא"ד קמא לא ס"ל הכי אלא
התוספות לקמן דף י"ט ד"ה אבל איניש דעלמ' וכו' כדפרישית .וכיון שכן ניחא להו לא"ד קמא לאוקי
ע"כ ובגיטין דף כ"ז ע"ב ד"ה ודוקא צורבא וכו' ברייתא דאין שיירות מצויות והוחזקו דהיא רבותא
ע"כ יע"ש והכא דהאמר גבי עדים נקב וכו' היינו אחריתי דלא שמעינן לה מסיפא דמתניתין דמוקמי
היכא דלית להו ט"ע ולא הכירו אלא הסימן .וע"ש
בגיטין דף הנז' ד"ה סימנין דאוריתא וכו' ע"כ לה בשיירות מצויות ובלא הוחזקו וק"ל.
שצידדו התו' בדבר ועיין רש"י לקמן פ' אלו
