Page 418 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 418
Pg: 418 - 14-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
נחית אדעתא דקרקע שיאכל פירות .כמו הלוקח שיטרוף מלקוחות לא עביד איניש וכו' .והנה
דנחית אדעתא דקרקע .ובלא"ה לא היה נותן מהתוספ' דהכא יצא לנו דאפי' אם כתב גט בניסן
ולא נתנו עד תשרי כשר ולא חיישינן ללקוחות
מעותיו ,עי"ל גבי אפותיקי בדברי רש"י וק"ל. משום דע"י עידי מסירה יצא הקול שלא ניתן הגט
)חיי משה( ביום הכתיבה וכשתבוא לטרוף יזכירו הלקוחות
לומר אייתי ראייה אימת מטא גיטא לידיך וי"ל מה
שם וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה יענו למה שהק' התוס' בגיטין ד' י"ז א"כ מ"ט
עד תשרי וכו' אמר רבא ש"מ איתא לדשמואל דמתניתין דקתני נכתב ביום ונחתם בלילה פסול הא
וכו' .והקשה הרא"ש ז"ל וא"ת דלמא ניחא לה טפי אית ליה קלא ואפשר דהתוס' הכא ס"ל כמ"ש
בהחזרת השובר ממה שתמחול הכתובה לבעלה, הרשב"א בתשו' והביאה הב"י ז"ל אה"ע סי' קכ"ז
דאי מחלה היתה צריכה לשלם ללקוחות כל מה דיש חילוק בין קדימה לקדימה דהקדמת הכתיבה
שהכתובה שוה עכשיו כשהיא גרושה וכו' לחתימה הוי כמשקר אבל איחור נתינה לכתיבה לא
וכשמכרה ללקוחות היתה נשואה ,כמו שמשמע הוי כמשקר אלא משום פרי וכיון דאיכ' קלא
מדנקט וזבינתיה לכתובה בטובת הנאה ,נמצא שנמסר שלא בזמן הכתיבה לא חיישינן לפירי
כשמחזירין השובר לבעל אינה משלמת אלא דמים דיזכרו הלקוחות ויאמרו אייתי ראיה אימת מטא
מועטין מן הלקוחות מי המכר לא היה מכר שכבר וכו'] .א"מ וכ"כ הב"ש סי' הנז' ס"ק ו' ליישב דעת
נתקבלה כתובתה עכ"ל .ובספר שער המשפט סימן
ס"ה סק"י כתב להקשות על הסוברים שאף ללא הרא"ש ע"ש[.
הודאת האשה אין הלקוחות גובים משום שישנו )מאורות נתן(
ספק שובר ,ושמא השובר נכתב ונמסר בזמנו ]דעת
הב"ח והגיד"ת[ וז"ל מ"מ קשה מאי הקשו תוס' דף יט ע"ב
והרא"ש וכו' ומאי קושיא ,הא אף אם תחול עכשיו
ג"כ א"צ לשלם כל הדמים שבשט"ח מדיני דגרמי, גמ' דכי מפקי תרתי בתרייתא זכי וכו' .הקשה
דהא בלא"ה לא היה יכול הלוקח לגבות הכתובה הרמ"ז ]כמוהר"ר יעקב טולידאנו[ ז"ל .תינח
משום שיש שובר לפנינו והמוכר שט"ח וחזר כששניהם מתנות ,אבל מ"מ ניחוש דילמא כתב
ומחלו והלוה אלם או עני שבלא"ה לא היה יכול מעיקרא לראשון בניסן ונמלך מליתן .ואח"ך חזר
לגבותו פטור המוחל כמבואר בסימן ס"ו סל"ג, ולוה מאדם אחר המתנה ,ועכשיו הוא רוצה להחזיר
אלא ודאי דהיכא שאין הלוה מודה גובה בשטרו אף המתנה לראשון כדי שיטרוף קרקע שנתן ולא ימצא
שיש שובר לפנינו כמו שכתבו הח"מ והב"ש, המלוה ממה לגבות וליפלוג בהדיה .ותי' וי"ל כיון
ותמהני מסתימת האחרונים בזה ,עכ"ל .ונראה שיש שהוא ש"מ לא חשדינן ליה בשעת מיתה ע"כ.
לחלק בין אם הלוה אלם או עני לבין אם נמצא ולע"ד דאין כאן קנונייא בזה ולא מצי לטרוף
שובר ,דהתם גבי לוה אלם או עני הרי החוב אינו הקרקע מיד המלוה משום דמתנת ש"מ אינה קונה.
שוה גם מצד המוחל ,היינו ,שלכו"ע גם למלוה אין אלא לאחר מיתה .אבל שעבוד המלוה מחיים
שווי לחוב זה כיון שאין אפשרות לתבעו אם הוא והמלוה זוכה ולא מקבל המתנה .וראיה מסי' רנ"ב
אלם או עני ,וא"כ ערך החוב שוה פחות גם כלפי סא' ועיין בסי' רמ"ח ס"ד .ופשוט לע"ד .ועוד
המוחל וכשנמחל הפסידו רק כשווי האמיתי שלו, דלקנונייא זו ליכא למיחש .כיון דעכ"פ אין אנו
שלא כן הכא הרי האשה המוחלת בעצם הצורך מפסידין המלוה להוציא מידו .אלא שישאר החוב
במחילה מודה שאכן השובר נכתב בניסן וניתן כמות שהיה ולא ימצא ממה לגבות .וכן כתבו התוס'
בתשרי וע"כ רק ע"י המחילה מונעים מהלקוחות לקמן דף כ' ד"ה ש"מ ע"ש ואפי' אם כבר המלוה
את גביתו ,ומצד האשה הרי היא מחלה על חוב גבה אותה בחובו .אפ"ה לא מקרי הוצאה .כיון דלא
גמור ,ומה שאין יכולים הלקוחות להוציא מחמת
