Page 422 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 422
Pg: 422 - 14-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
כאלו נפל הוא לבדו ולא יחזיר לא לזה ולא לזה דוקא וה"ה שאר איסורין דבר"פ כ"ג הקשו קושיא
וכמ"ש מרן בח"מ סי' ס"ה סי"א ע"ש .ואם יש זו שהקשו בפר' שבועת העדות דנוקמא באיסור
עמהם שובר אפי' בלא עדים וכו' פי' לא מבעיא כגון עדות החדש דבמידי דאיסור אין חכמה וכו'
בשובר שיש עליו עדים דפשיטא הוא דיחזיר אפי' ומייתו ראיה מהא דפ' ש"ה דאלמא דהאי סוגייא דפ'
לא נפל השובר והשטר עם הקרועים משום דכיון ש' העדות איירי בכל איסורין ולא באיסור א"א
שהשובר בעדים ונפל השטר עם השובר שפיטא דוקא דא"כ מאי מייתו ראיה מהתם להכא אלא ודאי
הוא דיחזיר ללוה אלא אפי' השובר בלא עדים ונפל כדאמרינן ודוק .ואגב זה ראיתי שכתבו התוס' שם
תוך הקרועים יחזיר ללוה וטעמא דיחזיר אפי' אין בפ' ש"ה ד"ה אבל איסור וכו' דטעמא דאיסור
עליו עדים כתב בעה"ת שער כ"ג הובאו דבריו מממונא לא ילפינן הוא משום דממון ניתן למחילה
בב"מ פ' י"ו מהל' מלוה הלכה י' וז"ל אע"ג דתניא וא"כ קשה מאי מקשו כאן דטפי מחמרינן וכו' שאני
אין עליו עדים וכו' אבל נמצא בין הקרועים בודאי
ההוא תברא וכו' ע"ש זהו מה שנ"ל בכוונת דברי ממון דניתן למחילה כמ"ש שם.
)זכור לאברהם(
רבי' ודו"ק.
)צרור החיים( דף כא ע"א
פרק שני גמ' מאי עדים עדי קיום .הנה ראיתי להרמב"ם
ז"ל בפי"ח מהל' אבדה דף ה' וז"ל מצא שטרות
מתני' אילו מציאות שלו וגו' .כלומר שקנה אותם קרועין ושט"ח ביניהם לא יחזיר אם יש עמהן שוכר
והם שלו מיד וטעמא כיון שאין בהם סימן כמו אפי' בלא עדים יתן שט"ח ללווה שאילו לא היה
שיתבאר וג"כ הם דברים שהאדם מרגיש בהם מיד פרוע לא השליכו בין שטרות קרועין וכו' עכ"ל.
בנפילתן כמו המעות אדם ממשמש בכיסו בכל שעה וכתב המשל"ם ז"ל וז"ל יש לדקדק בדברי רבינו
וכן לשונות דארגמן חשיבי ועיגולי דבילה וככרות ז"ל דבש"ס סוף פ"ק דמציעא מוקי למתני' דיעשה
ומחרוזות מידי דמיכל הוא וחשוב וממשמש בו, מה שבסמפונות דהיינו ביד המלוה ואותבינן לרב
וגיזי צמר ואניצי פשתן מחמת כבדן מרגיש וכו' ומוקי למתני' בנמצא השטר בין שטרות
בנפילתן מיד וכיון שאין בהם סימן מתייאש מיד קרועין .ולפ"ז נראה דדוקא שנמצא ביד המלוה
שגם במקומן אין סימן שלכל אלו אין דרך להניחן צריך שימצא השטר בתוך שטרות קרועין .אבל
ע"ג קרקע וודאי דרך נפילה באו שם ואין יודע כשנפל השטר ואיתרע והוא ביד המוציאו אפילו
מקומן ולזה קתני שהם שלו כיון שודאי נתייאשו שלא נמצא השטר בתוך שטרות קרועים א"ל
הבעלים מיד כנז' הם שלו שאם באו לידו קודם דיחזיר ללוה היכא דאיכא שובר דבלא"ה לא יחזיר
יאוש הבעלים אינו שלו ואע"ג שנתייאשו הבעלים לא לזה ולא לזה ואם כן מנ"ל לרבינו לומר דאפי'
אח"כ לא קנה ואינם שלו אלא צריך להחזיר בנמצא צריך שיהיה עמו שובר והשטר בתוך
לבעלים הדמים) .א"ה צריך ביאור דכיון דלא קנה הקרועי' דבש"ס לא אתמר זה וצ"ע עכ"ל .ואנכי
ואינו שלו אמאי מחזיר רק הדמים ולא את גוף איש צ'עיר נ"ל לתרץ דרבינו סובר כיון דהשובר
האבידה ,ואף לדעת הרמב"ם פט"ו גזילה ואבידה אין עליו עדים לכך בעינן שיהיה השטר והשובר
הל' א' ,ובהסברו של הש"ך סי' רס ס"ק כו דרשאי עם שטרות קרועים .אבל בשובר שיש עליו עדים
להשתמש כל עוד שלא נתברר למי האבידה אבל לא בעינן שיהיה עם שטרות קרועים והכי ביאור
כשנתברר מי הבעלים בפשוטו צריך להחזיר גוף דברי רבינו מצא שטרות קרועים ושט"ח ביניהם לא
האבידה .וצריך לומר שרבינו כתב כן עפ"י דברי יחזיר משום דכיון דאין שובר עמהן לא גרע כחו
התוס' בב"ק סו ע"א ד"ה ה"נ דלמ"ד יאוש קונה של שטר מפני שהיה מונח עם הקרועים ולכך הוי
