Page 424 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 424
Pg: 424 - 14-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
שם בא"ד וי"ל איידי דיקירי וכו' .יש לדקדק תוס' ד"ה כריכות וכו' וי"ל דכריכות איידי
דהא מהש"ס לקמן דף כ"ג לא משמע דכריכות דיקרי לא הוה שיפלו שלא מדעת .עכ"ל .הק'
יקירי משום דהתם קאמר דטעמא דהאלומות בב"מ מהר"ם מלובלין ז"ל דעיגולי דבילה נמי אמרינן
נוטל ומכריז כיון דיקרי לא מנשתפי ,אבל כריכות לקמן אגב דיקרי מידע ידע בהו וכו' ע"ש ונ"ל
לא יקירי ולכך מנשתפי וי"ל דהתם גבי נישוף לא דאפשר דהתוס' מפ' הגמ' דקאמר גבי עיגולי דבילה
מיקרי הכריכות יקירי אלא האלומות שהם גדולים דיקרי לאו מלשון כובד אלא מלשון חשיבות דאחר
טפי אבל גבי נפילה כריכות יקירי ולא יפלו שלא שנפלו ידע בהם וכן פי' הב"י ז"ל בסי' רס"ב לדעת
מדעת טפי משארא דמתני' ועיין מה שהקשה הרא"ש ע"ש ועיין להב"ח ז"ל שם שכת' דהתוס'
מהר"ם מלובלין ז"ל דהא גבי עיגולי דבילה וככרות ס"ל הא דמשני בגמרא דיקרי הוא לאביי אבל לא
נמי יקירי נינהו כדקאמ' הש"ס לקמן אגב דיקירי לרבא ע"ש וזה ודאי דוחק דפליגי במציאות א"נ י"ל
מידע ידע ואפ"ה איירי דרך נפילה ועיין שם מה כמ"ש הטור שם וז"ל וגיזי צמר ואניצי פשתן מחמת
שתי' .ונראה לי לתרץ דהאי דקאמר הש"ס לקמן כובדן מרגיש בנפילתן וכיון שאין בהם סי' מתייאש
גבי עיגולי דבילה אגב דיקירי הוא אליבא דאביי מיד שגם במקומן אין סי' שכל אלו אין דרך להניח
דס"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש .אבל לרבא ע"ג קרקע ודרך נפילה באו שם וכו' עכ"ד לכאורה
דס"ל דהוי יאוש ל"צ לטעמא דיקירי אלא סבר ק' דא"ת מחמת כובדן מרגיש בנפילתן א"כ בדואי
דלאו יקירי נינהו ודברי התוס' דהכא הם אליבא הניחם שם ודעתו לחזור עליהם וא"כ אמאי אמרינן
דרבא דפליג עליה דרבה לקמן וס"ל דסימן העשוי שהם שלו דתלינן בנפילה ונר' דס"ל מחמת כובדן
לידרס הוי סי' ומקום הוי סי' ואליבא דרבא הוא שנפלו מרגיש אלא כיון דאין דרך להניחם בארץ
כשהרגיש בהם ולא חפש עליהן אמרינן דודאי מחל
דקא מקשו התוס' ומשנו ודו"ק. עליהם והוי יאוש מדעת וכן הוא דעת התוס' ודו"ק
]א"מ ולפעד"ן דכונת הטור פשוטה דאלו מחמת
)צרור החיים( כובדן מרגיש בנפילתן אך כיון דאין דרך להניחם
ע"ג קרקע ע"כ דלא הרגיש בהם בשעת נפילה ממש
דף כא ע"ב דא"כ לא היה מניחם שם וגם לא אפשר לומר
כשעמד לפוש הניחם שם ושכח אלא ע"כ דדרך
גמ' סימן פמגש ממקגטי ככסעז .אמת כי אני בער נפילה באו שם ולא הרגיש בשעת נפילתן אלא
ולא אדע שותא דרבנן ,ולא ידענא מעיקרא לכוין דאח"כ מיד מרגיש שנפלו ממנו כיון שהם כבדין
אמרא ולמצוא דברי חפץ על מתכונתם ,ולפי וכבר נתייאש מהם כיון דלא הרגיש בשעת נפילתן
הנראה רצו לתת סימן לכלהו תא שמע דמייתו אין לו סי' מקום אמנם בעיקר קושי' מהר"ם ז"ל
בסוגיא למשקל ולמטרי על סברת אביי ורבא בהך התי' מבואר בדברי הר"ש והטור ז"ל דכריכות אין
דיאוש דשלא מדעת ,מקצתם פריך לאביי ומקצתם דרך להניחם ע"ג קרקע כשעומד לפוש וכיון דיקירי
לרבא ,והנה סימן פמג"ש הם פ'ירות מפוזרין מ'עות אינון אינו הוה שיפלו ואינו מרגיש מהם אלא ההוה
מפוזרות ע'גולי דבלה לש'ונות של ארגמן, שהניחם כשעמד לפוש ומש"ה נקט לו בדרך הינוח
וממקגט"י גם כן מובן שפיר המוצא מ'עות בבתי אבל עיגולי דבילה וכו' אע"ג דיקירי אינון אין דרך
כנסיות מ'אימתי כל אדם ק'ציעות בדרך ג'נב שנטל להניחם ע"ג קרקע וע"כ בדרך נפילה באו אלא
מזה שט'ף נהר ,אבל מכאן ואילך אין בידי להיות
פותח כוון ,דהא תו ליכא אלא תלתא אחריני והם דאח"כ מיד הרגיש ומתייאש עכ"ה[.
כיצד אמרו התורם וכו' עודהו הטל עליהן ושמח
הרי זה בכי יותן והשלישית דמינה אתותב רבא מנין )מאורות נתן(
לאבידה ששטפה נהר וכו' ,ובסימן נשארו עוד
