Page 426 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 426
Pg: 426 - 14-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
ויתכן כי האריס היה אליהו ז"ל שלפעמים היה מצאתיו בפ' האומר אבל משנה ערוכה היא בפ"ד
נראה לחכמים כדמות בני אדם להראותם הדין דפאה משנה ח' דקתני וכיוצא בו המקדיש פירותיו
בדרך רמז או היה תלמיד חכם .והנה תיבת בוסתנא עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין ונ"ל
נוט' בו'ש תנ'ו ,והב' סברות נרמזו בזה ולכן הביא שט"ס נפל בדבריהם וכצ"ל כדמוכח בפ"ד דפאה
לפניהם תמרי ורמוני לרמוז להם דמרי עין יפה היה
לו וכשרואה חכמים אומר תנו ולכן אם תסיר עכ"ל.
מתיבת תמרי התי'ו נשאר מר'י ואם תסיר מתיבת )מגדנות נתן(
רמונ'י מרי' ישאר ו'ן הרי ת' וגם נ"ו שהם תיבת
תנ'ו .אבל מר זוטרא לא אכל דדריש רישא בו'ש דף כב ע"א
תנ'ו כלומר דילמא משום כיסופא קעביד .והנה גם
שם רמז אחר כי מר זוטרא דריש סמ'ך במקום ש' גמ' אלא גנב מי קא חזי ליה דמיאש תרגמה רפ'
ואם תסיר ס' מאות ש' בחשבון נשאר מר .ומשום בליסטים מזויין ע"כ .הוה מצי לשנויי ליה בגונב
הצבי לך ציונים לקבוע הדין בדעת התלמידים היו דבר דידע ביה בעל הבית מיד כגון שגנב מעות
חכמי הש"ס מלבישים דבריהם בלבוש הרמז בעצם מכיס או לשונות של ארגמן ודומי' דגזלן קתני דידע
הפרטים כי הדין ההוא בצורה של בדיחותא וצורה
של פקחות למען ישאר קבוע וחקוק בזכרון במיעוט ביה נגזל.
דברים .וכן רמז ב'ר איס'ק נוט' ארי'ס ק'ב כי היה )עדות ביהוסף(
לו רשות לאריס ליתן לרבנן דמשנתם ק'ב ונק'י ק'ב
שם וכי נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה ואמאי
של פירות ומחיל ליה בעל הגינה. הא לא הוה ידע וכו' .קשה דמאי קושיא ,מצוה
)אוצר חיים( שאני ,וכי תימא דלא אסיק אדעתיה האי חילוק
דמצוה שאני ,אם כן איך מקשה דוקא לאביי,
תוס' ד"ה שטף נהר וכו' ואין להקשות דמצי ולרבא מי ניחא ,והא אין דרך לתרום מן היפת ,והוי
דייק בסיפא .עכ"ל .ולכאורה ומאי קושיא והלא כדבר שיש בו סימן ,דאפילו לרבא חייב להכריז,
כל היכא דדיוקא דרישא ודיוקא דסיפא סותרים זה דאף על גב דהשתא מתיאש אין בכך כלום ,ועוד
את זה אמרי' נעשה וא"כ גם הכא נימא כן ושמעתי דמהתרץ אמאי לי תירץ מצוה שאני ,ונראה לומר
לתרץ דכיון דידוע דאי תני בסיפא אבל לא אמרי' דודאי המקשה ידע ההוא חילוק דמצוה שאני ,דכן
נעשה הכא דתני אם היו הבעלים הוי אם כמי אבל נראה בהא דמקשין התוס' בד"ה אם יש יפות מהן
וצריכין אנו לחפש בכלל זה אם הוא אמיתי בע"ה. למקשה ,דאיך הקשה דוקא לאביי ,ולרבא מי ניחא,
)קול מבש"ר( וזהו אומרם וא"ת ונימא וכו' ,ותירצו מצוה שאני,
ואפילו הכי מקשה שפיר ,דאין לומר מצוה שאני,
שם בא"ד .אבל רש"י דגרס מפני שנתייאשו דמצוה אין עושה אלא דאף דאין דרך לתרום
הבעלים משמע לישנא דפשוט לו דנתייאשו מהיפות ,ואם כן לא ניחא ליה מעיקרא ,משום מצוה
א"כ מרישא גופיה מצי לאוכוחי דמיירי באין ניחא ליה מעיקרא והוי דרך ,ולאביי אף דניחא ליה
יכול להציל ולא היה צריך להביא מסיפא .ותו
מנלן דהא סתמא דא דאפי' סתמא נמי מצי מעיקרא בעינן שידע ,והא לא ידע ,והבינהו.
איירי .נראה לתרץ דרש"י מפרש הכי מפני )לחם אבירים(
שנתייאשו כבר ולא בא לומר שודאי נתייאשו אלא
דוקא דשמעינהו דמייאשו .וקאמר השתא התנא שם אמימר ורב אשי ומר זוטרא איקלעו
כיון דבקורות ]ועצים[ מיד הוא יודע ואם נתייאש לבוסתנא דמרי בר איסק אייתי איריסיה תמרי
ורמוני וכו' .יש לדקדק שמזכיר מיני פירות דאייתי
לקמייהו וגם קשה דלמה הביא דוקא תמרי ורמוני.
